תקציר תולדות יהודי לוב


ראשית קיומן של קהילות יהודיות בלוב הינה עתיקת יומין. על-פי מסורות מקדימות, כבר בימי שלמה המלך הייתה בלוב קהילה יהודית, שהגיעה למקום עם הפיניקים ועסקה בסחר ימי. מסורות מאוחרות יותר מייחסות את הגעתם של יהודים הגיעו ללוב עם גלות עשרת השבטים או עם חורבן הבית הראשון. עדויות היסטוריות מהימנות מצביעות על כך, שראשית ההתבססות הייתה בקירנייקה בתקופה ההלניסטית, ולקהילה, שהמשיכה להתבסס ולשגשג גם בתקופה הרומית, והיה קשר הדוק עם ארץ-ישראל, ירושלים והמקדש. בשנת 115 לספירה פתחו יהודי קירנייקה ב"מרד התפוצות", שהתפשט למקומות נוספים באימפריה הרומית. המרד ודיכויו היו אכזריים במיוחד ורוויי דם, הן לרומאים והן ליהודים.

לאורך ההיסטוריה ידעה הקהילה היהודית בלוב עליות ומורדות על-פי אופיים של הכובשים הרבים ששלטו בלוב. בתקופה העות'מאנית הראשונה, במאה ה-16, לאחר הדיכוי והרדיפות של השלטונות הספרדיים והמלטזיים, חלה פריחה כלכלית ורוחנית-תרבותית, במיוחד עם הגעתם של מגורשי ספרד. בין הבאים בלט ר' שמעון לביא, מקובל ורופא, הידוע בעיקר כמי שחיבר את הפיוט "בר יוחאי" ואת הפירוש לזוהר לספר בראשית "כתם פז". ר' שמעון לביא הביא להתעוררות דתית בקרב הקהילה ובנה מערכת מפוארת של תרבות תורנית, ששימשה מסד לדורות רבים אחריו, בתקופה הקראמנלית ובתקופה העות'מאנית השניה. במהלך תקופות אלו התגבשו המוסדות היהודיים, ובשלהיהן חלו התפתחויות במערכת החינוך והחלה ההתעניינות בציונות עם עלותה על בימת ההיסטוריה.


דף מעיתון "דגל ציון"

ביקור מוסוליני בלוב, 11.4.1926


בשנת 1911 נכבשה לוב על-ידי איטליה. בתחילה ידעו היהודים עידן של פריחה תרבותית וכלכלית, תוך שהם מהווים גשר בין האוכלוסייה המקומית למוקדי הכלכלה האיטלקיים. בתקופה זו התגבשו המוסדות הקהילתיים, נוסדה התנועה הציונית, הוקמו תנועות נוער ציוניות ומוסדות חינוך עבריים והחלה תחיית השפה העברית.

בשנות ה-30 פיתח השלטון הפשיסטי מדיניות אנטישמית, שכללה חובת נוכחות בבתי-ספר בשבת ופתיחת חנויות בשבת, ובשנת 1938 החלת "חוקי גזע".


מחנה הריכוז ג'אדו בלוב, בו נהרגו כ 600 יהודים במהלך המלחמה

חיילים ארצישראליים בתפילה במהלך המלחמה בלוב


בנובמבר 1945, בעקבות התעוררות הלאומנות הערבית בלוב, התחוללו בטריפוליטניה פרעות, בהן נרצחו 133 יהודים ונגרם נזק רב לרכוש. אירוע קשה זה הביא להתערערות היחסים בין היהודים לערבים; אבד האמון בשלטון הבריטי, שלא סיפק את ההגנה הנדרשת; חדרה תודעת ההגנה העצמית והוקם ארגון הגנה מפואר, שהוכיח עצמו בהגנה על היהודים בפרעות 1948, בהם נהרגו 14 יהודים; התעצמה ההעפלה הבלתי-לגאלית לארץ-ישראל, ועד ראשית 1949 העפילו כ-3,500 מיהודי לוב בדרכים לא דרכים. 

בשנת 1949 נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית והחלה העלייה הגדולה של יהודי לוב, בתחילה דרך איטליה ובהמשך בהפלגות ישירות של אניות נושאות דגל ישראל, מנמל טריפולי לנמל חיפה. עד קיץ 1952 עלו לארץ למעלה מ-30,000 מיהודי לוב, שהוו כ-90% מכלל הקהילה. מאחור נותרו כ4,000 יהודים, שגם הם עזבו את לוב בעקבות פרעות, שהתחוללו במהלך מלחמת ששת הימים ובהן נרצחו 17 יהודים, כמחציתם עלו לארץ וכמחציתם השתקעו באיטליה. בלוב נותרו כמאה יהודים אשר הלכו והתמעטו עד לאחרון שבהם. וכך בא הקץ לגולת יהודי לוב עתיקת-היומין שהטביעה את חותמה בכל מהלך ההיסטוריה של לוב.  קליטתם של יהודי לוב בארץ הוא סיפור הצלחה. חלקם השתלבו בהתיישבות החקלאית והקימו 18 מושבים. רוב הקהילה השתקע בגוש דן ולאורך מישור החוף, ונקלט בכל תחומי העשייה וההוויה של החברה הישראלית. 


שליח העליה מאיר ורדי עם נכבדי הקהילה בפגישתם עם תלמידים לפני עלייתם לארץ