מנהיגות רוחנית


ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל

מאת דוד ג'אן (ג'יעאן) ויוסף בן דוד ג'אן (ג'יעאן)



ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל נולד בטריפולי בשנת התרנ“ו – 1896 לדוד וג‘וליה נחאיסי. הוא נשא לאישה את רמו (מרים), בתו של ראש אב בית הדין ר‘ רפאל דאבוש זצ“ל, שמצא את מותו בעת קריסת המרפסת בזמן שערך טקס נישואין.

לבני הזוג נולדו חמישה ילדים: ג‘וליה, רפאל, יולנדה, לאורה, רחל ותמר. בצעירותו למד תורה בתלמודי תורה ובישיבות בטריפולי וינק תורה על ברכיו של ר‘ ציון ביתאן זצ“ל. לימים שימש במשך 15 שנה כמורה לתלמוד בתלמוד תורה ”דאר סרוסי“ בטריפולי, ולאחר מכן מונה לתפקיד מנהל תלמוד התורה למשך 7 שנים.

בשנת התרצ“ה – 1935 מונה לדיין בבית הדין הרבני ושימש בקודש ביחד עם הדיין ר‘ יששכר חכמון זצ“ל וראב“ד ר‘ חי גאביזון זצ“ל, עד שנת התשי“א – 1951.

מבית מדרשו של בית-דין זה יוצאת הפסיקה האמיצה והייחודית לקרוא הלל ביום העצמאות למדינת ישראל ולהוציא ספר תורה, גם אם הוא אינו חל ביום שני או ביום חמישי (הימים הרגילים לקריאה בתורה). למרות שבפסיקת בית-הדין כתוב במפורש כי ”ותקנות אלו כיתר נטועים ולא ימוטו לעולם“ (דהיינו: התקנות הללו לא יתבטלו לעולמי עד), לצערנו הרב, היא לא זכתה להמשכיות בישראל כיתר המנהגים והמסורת. רבו הוויכוחים בבתי הכנסת בארץ לגבי הנהגת מנהג זה. עם זאת יש עדיין קומץ קטן של בתי כנסת בארץ השומרים בקנאות על תקנה זאת.

הרב נחאייסי בצעירותו

בשנת תרע“ג – 1913 אנו מוצאים את ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל כחבר ב“חברת שומרים לבוקר“ בטריפולי. בטריפולי האמינו שכדי לשמור על העיר מפני רעות וצרות המתרגשות ובאות מעת לעת, יש צורך בקיום לימוד תורה 24 שעות ביממה. במשך כל שעות היום למדו תורה בבתי הכנסת ובישיבות. הבעיה נוצרה בשעות הלילה, אז נותרה טריפולי בלי לימוד תורה. בשעות הללו באה לידי ביטוי פעולתה של החברה בלימוד התורה שחילקה את חבריה למשמרות.
גם בהיותו דיין ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל אינו שוכח את מקום עבודתו בקודש במשך שנים רבות. בחודש כסלו התש“ח 1947 מבשר ר‘ שלמה ילוז זצ“ל, הרב הראשי לטריפולי בתקופת השלטון האנגלי: ”כי בעזרת ה‘ מיום הראשון של השבוע שעבר סדר וישלח מתקיימים יום יום שעורי ערב בתורה נ“ך ודינים ומשנה בכל ערב אחרי ערבית בתשעה מקומות בעיר כדלהלן בבית הכנסת דר סרוסי ע“י הרב כמוס נחאיסי דיין בבית הדין.“

ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל התאפיין כאיש נעים הליכות ואציל רוח, מצניע לכת ואוהב את הבריות, עניו וישר, שאינו אוהב להתבלט. הוא התרחק מן הכבוד ומכל דבר שיש בו מחלוקת. כזאת גם הייתה דרכו בביתו עם בני משפחתו. הוא הנהיג בביתו זוגיות המושתתת על כבוד והוקרה הדדים, תוך רגישות רבה לצורכי אשתו. הם נהגו לפנות זה לזו בגוף שלישי, כאשר היא פונה אליו ”יה רבי“.

רוב בני משפחתו של ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל עלו ארצה, אולם הוא ומשפחת בתו הנשואה נשארו בטריפולי, מאחר שהקהילה היהודית בטריפולי סירבה לשחררו מתפקידיו. ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל שמר על קשר החכם השלם ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל מכתבים הכתובים בשפה עשירה עם משפחתו אשר בישראל.

מתוך אחד המכתבים המצורפים למאמר זה אנו למדים על לבטיהם המשותפים של בני המשפחה בנוגע לשאלה האם עליהם לקנות או לשכור דירה בישראל, וזאת עקב קשיי מכירת דירתם בטריפולי. הוא מביע דאגה לבנו רפאל אשר התגייס לצבא ומבקש מבני משפחתו לברר האם אפשרי לשחרר את בנו עקב היותו בן יחיד בין כמה בנות ובעל משפחה. והוא מציין כי אם הבן משרת במקום טוב, הוא משאיר בידי המשפחה את ההחלטה ובחירת האפשרות שלא לשנות את המצב.

הוא גם שואלם האם להביא באנייה את מיטתו, מאחר ששמע כי בארץ יש חוסר גדול במיטות, והוא מוכן במידת הצורך לתקן את מיטתו השבורה לפני העמסתה על האנייה. כמו כן הוא מודיעם כי שלח בידי ר‘ יעקב מכלוף כמה וכמה קילוגרמים של פירות יבשים ותבלינים. מתוך המכתב אנו למדים כי ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל מעורה היטב בחיי משפחתו אשר בישראל, והוא מכוונם ומנווטם לעתים בעצותיו.

בשנת התשי“א – 1951 עולה ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל ארצה וקובע את משכנו ברחוב ק“ם בשכונת ”יד המעביר“ בתל אביב, שם הוא

מימין לשמאל: הדיין ר’ כמוס נחאיסי זצ”ל,
ראב”ד ר’ חי גאביזון זצ”ל,
הדיין ר’ יששכר חכמון זצ”ל

משמש כרב השכונה. בהמשך נתקבל לעבודה במחלקה לרישום נישואין במועצה הדתית בתל- אביב בנוסף לתפקידו כרב השכונה.
גם בתפקידיו הללו ממשיך ר‘ כמוס נחיאיסי זצ“ל להתנהג בצניעות רבה ובנועם הליכות עם כל הסובבים אותו והנדרשים לשירותיו. מדי יום ביומו, הן בגשם ובבוץ ואף בימי החום והשרב, כתת רגליו מביתו לבית-הכנסת ושם נשא את דרשותיו. את דרשותיו המאלפות נשא גם בבתי- הכנסת ביישובי הסביבה. בביתו נהג לשבת בראש השולחן ומשני צדדיו נכדיו שאותם לימד גמרא. איש נאור ומשכיל היה ונהג להציג לדיון סביב שולחן השבת סוגיות שונות מענייני דיומא והלכה ומן הבעיות הבוערות בארץ.
בחפץ לב היה נענה לאנשים אשר באו אליו לביתו כדי שישחט להם עופות. מענה תמידי היה לו לבני ביתו אשר חששו כי מעמסה זאת כבדה עליו, וכך היה עונה להם ”לפי התורה - העוף לשחיטה, והאדם למיתה.“

הוא השתייך לזרם המודרני האיטלקי, הן בבית הדין והן בתפקידיו בקודש בארץ, שבא לידי ביטוי בהקפדה על לבישת חליפות ובגדים

מחויטים ועל חבישת כובע שולים ומתחתיו כיפה שחורה.

 

ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל נפטר בתאריך ה‘ באדר א‘ התשכ“ה – 1965.2.7 ,לאחר שסבל ממחלת ריאות. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. בן ס“ט – 69 שנה היה במותו. תנצב“ה.


בתל אביב מוקם בית-כנסת של עולי לוב, ישיבת עטרת זקנים על שם הרב כמוס נחאיסי זצ“ל. משמעות השם נחאיסי מערבית היא יוצר פחמים, נפח. זהו מקצוע שהפך לשם משפחה.

אנו מביאים בפניכם מקבץ של קטעי עיתונים שנכתבו על ר‘ כמוס נחאיסי זצ“ל. עקב נדירותם של המקורות, אנו מצטטים אותם במלואם וכלשונם, ללא השמטות, למרות שפעמים יש גם אי דיוקים קטנים או אפילו חזרות על פרטים.

מתוך עיתון ”חיינו“ היוצא בטריפולי מתאריך כ“ח אשר ב‘ התשי“א 1951.4.5:
הדיין ר‘ כמוס נחאיסי עלה ארצה. בין העולים באניה ”נגבה“ ביום ראשון שעבר, היה גם רבנו החכם ושלם הדיין המצוין רבי כמוס נחאיסי שליט“א. בכל ימי שרותו בטריפולי, הצטיין הרב נחאיסי בענוותנותו וצניעותו ולמרות הסתייגותו מכל פרסומת, ידע קהלנו להעריצו ולהנחיל לו חיבה יתירה. כל ימיו הקדיש הרב הנ“ל למען הציבור. הוא עבד כמורה לתלמוד במשך 15 שנה, ניהל את בית הספר תלמוד תורה למשך 7 שנים ולסוף עבר לרבנות אשר בה שרת 12 שנה [טעות, מספר השנים רב יותר] היינו עד יום עלותו.
כל תפקידיו מלא הרב כמוס בנאמנות ומסירות ובלי לצדד לאף אחד, הוא התרחק תמיד מכל שמץ של קנאה שנאה ותחרות ובשכר זה היה אהוב על הבריות למגדול ועד קטן. אנו מאחלים לו דרך צלחה ותקוותנו גדולה שגם בארץ ידעו להעריך אותו ולהעניק לו קליטה נאה וסדור לפי כבודו.

מתוך ”אנציקלופדיה של הציונות הדתית – אישים, מושגים מפעלים“, מאת ר‘ פריג‘א זוארץ זצ“ל:
ר‘ כמוס נחאיסי, נולד בטריפולי, נפטר בתל אביב, ט‘ [טעות, צריך להיות ה‘] אדר א‘ התשכ“ה – 1965 .תלמידו המובהק של הרב ר‘ יוסף ג‘יעאן (שהיה ראש ישיבה ודיין בטריפולי ואחר כך אב בית דין בבנגאזי). היה במשך שנים רבות אחד הרמי“ם (רבנים מלמדים) בישיבת ”תלמוד תורה“, שבה למד בעצמו, ואחר כך ניהל את המוסד ”תלמוד תורה“, שכלל בית ספר וישיבה. ידיעותיו הרחבות בתורה, ומידותיו התרומיות (תכונות מיוחדות, מעלות, סגולות) הביאו אותו למשרה הרמה והמכובדת ביותר בקהילת טריפולי, דיין בבית הדין של הקהילה.

ציוני בכל נימי נפשו, היה בין הראשונים שהופיעו בכל אסיפה או כנס ציוני וברוח זו חינך את בני משפחתו ואת הציבור שבקרבו פעל. עם פתיחת שערי הארץ לעליה, לאחר קום המדינה, עזב את משרתו הרמה והמכובדת ועלה לארץ. השתכן בשיכוני ”יד המעביר“ והיה לרב שכונתי שם. נתקבל אחר כך לעבודה במחלקה לרישום נישואין במועצה הדתית בתל אביב ונתחבב על כל העובדים והבאים אתו במגע. כבן שבעים היה בהסתלקותו“.

מתוך עיתון ”הצופה“ מתאריך ט“ו אדר א‘ התשכ“ה, מאת הרב מרדכי מזרחי:

”זכרון להולכים, הרב כמוס נחאיסי זצ“ל (שבעה לפטירתו) יום מר ונמהר היה לנו חבריו ומוקיריו בשמענו את הבשורה הרעה על הסתלקותו של האי גברא רבא ויקירא הרב הגאון כמוס נחאייסי זצ“ל.
נולד בטריפולי שם למד תורה בתלמוד תורה ובישיבות אצל גדולי תורה והוראה וכשהיה עלם צעיר התחיל להרביץ תורה ואחר כך נתמנה לראש הישיבה בטריפולי. בין תלמידיו נמנה חבר הכנסת פריג‘ה זוארץ.
אחרי שנתפנתה משרת חבר בית דין הצדק בטריפולי נקרא על ידי הקהילה היהודית והממשלה הטריפולית לבוא ולכהן כחבר בית דין שבראשות הרב חי גביזון יבדל לחיים ארוכים. בשנת התשי“א (1951) עלה ארצה עם רעיתו ומשפחתו [טעות, משפחתו עלתה בנפרד לפניו] נתמנה לרב שכונת יד המעביר בתל אביב, שם מתרכזים רבים מבני עדת לוב. וכשהיה צורך ברב רושם נשואין נוסף במחלקת הנשואין של הרבנות הראשית בתל אביב יפו נקרא ע“י הרבנים הראשיים לת“א-יפו בשנת התשט“ז (1956) לבא ולמלא תפקיד זה.
ואכן כל התקוות שתלו בו לא אכזבו והצליח מאד בתפקידו שמילא אותו עד יום פטירתו, בנוסף לתפקידו כרב ביד המעביר. היה דרשן, איש נעים הליכות ואציל רוח, מצניע לכת, עניו וישר, נקי כפיים ובר לבב, האמת והצדק היו חלק מיישותו, התרחק מן הכבוד ומכל דבר שיש בו מחלוקת. מי יתן לנו תמורתו, חבל על דאבדין ולא משתכחין.“

מתוך עיתון ”הצופה“ מתאריך ה‘ אדר ב‘ התשכ“ה, מאת ועד קהילות לוב:

”זכרון להולכים, הרב כמוס נחאיסי זצ“ל (שלושים לפטירתו) כל המידות שמנו חז“ל בבן העולם הזה, נמצאו אצל מורנו ורבנו הרב נחאיסי זצ“ל כל ימיו היה ממית את עצמו באוהלה של תורה, ללמוד וללמד. הן בזמן היותו בטריפולי מורה לגמרא בתלמוד תורה ואחר כך כמנהל המוסד הנ“ל. הן בהיבחרו אחר כך לחבר בית דין צדק שם, והן בשמשו בקודש, לאחר עלייתו ארצה, בתור רב ועובד במחלקת הנישואין של המועצה הדתית בתל אביב.

ענוונותו היתה ידועה לכל. כל ימיו התהלך בצדי דרכים ולא אהב להתבלט. מעולם לא התאונן על הקשיים שנתקל בהם בחיים. במיוחד בשנותיו האחרונות כשבריאותו התרופפה מאד וסבל יסורין לא מעטים. את הכל קיבל באהבה והמשיך בעבודתו הציבורית בתוך הקהילה, עד ימיו האחרונים.

בהסתלקותו שיכלה העדה אחד מטובי רבניה, שבעוונותינו נשארו מעט מהרבה. האבל הכבד שהשרה מותו על כל מכריו, גרם להתעוררות רבה בין בני העדה לעשות חשבון נפש ציבורי ולדאוג להבטחת עתודה של צעירים מוכשרים, לומדי תורה, שיוכלו בעתיד לשמש ברבנות ובמנהיגות דתית לעדה, על ידי הקמת קרן לעידוד ולעזרה לתלמידי חכמים. ישנם כל הסיכויים שקרן זו תוקם בע“ה בקרוב, ותהיה זו המצבה הנכונה והמתאימה לרוחו הגדול של המנוח, תנצב“ה.“

מתוך ”הליכות, בטאון המועצה הדתית תל אביב יפו“ ניסן התשכ“ה (1965), מאת הרב מרדכי מזרחי:

”הרב כמוס נחאייסי זצ“ל, קשה מאד להסתגל שחברנו הוותיק והמסור במחלקת הנשואין, הרב כמוס נחאייסי ז“ל, איננו אתנו עוד. וככל שאנו מתרחקים מיום פטירתו מתגבר הכאב והצער חודר עמוק ללב על האי שופרא דבלי בארעא (על היופי הזה שיבלה בעפר).
הגמרא אומרת במסכת שבת דף קה: ”כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב“ה סופרן ומניחן בבית גנזין“. שואלים, לשם מה הספירה הזאת?

ומסבירים כך: יש הבדל בין אדם רגיל שמת לבין תלמיד חכם שנפטר, כי אדם רגיל שהולך לעולמו מבכים אותו משפחתו וכל בני ביתו, כי להם נחסר ראש משפחתם, שדאג לכל מחסוריהם, ועתה מי ימלא מקומו? ואילו תלמיד חכם שנפטר, מבכים אותו לא רק משפחתו אלא גם האנשים שעשה להם טובות. וכל תלמיד חכם ותלמיד חכם, בהתאם לגדולתו בתורה ומעמדו בחיים, יבכו אותו יותר ויותר אנשים שדאג להם ושמעו לקחו, ולפי רוב הדמעות שמורידים על הנפטר, אפשר לדעת את טיבו ותפקידו בחיים. וזהו פירוש הספירה, כשהקב“ה רואה כי יש הרבה דמעות על הנפטר וחסרונו מורגש היטב, אזי הדמעות הללו חביבות עליו יתברך שמו וסופרן ומניחן בבית גנזיו.

על הרב נחאייסי ז“ל, לא רק יבכו אותו משפחתו והאנשים שעשה להם טובות, אלא גם חבריו בעבודת הקודש, כי המה יודעים היטב את מעלותיו הטובות ומרגישים מאד את חסרונו.

המנוח ז“ל, היה מגדולי רבני טריפולי, משחר נעוריו למד תורה בתלמודי תורה ובישיבות בטריפולי ונתחנך אצל גדולי תורה והוראה, אחרי כן הרביץ תורה לתלמידים בהיותו ראש ישיבה ובתקופה יותר מאוחרת כיהן כחבר בית הדין הצדק בטריפולי, בראשות הרב חי גביזון יבדל לחיים ארוכים.

בשנת התשי“א (1951) עלה ארצה יחד עם משפחתו ונתקבל בלבביות רבה על ידי בני עדת לוב בישראל, ולא נחו ולא שקטו עד שסידרו לו משרה רבנית. בתחילה כרב שכונת יד המעביר בתל אביב ואחר כך, כשנתפנתה מישרת רב רושם נישואין במחלקת הנישואין בתל אביב, נקרא למלא תפקיד זה, נוסף לתפקידו כרב שכונה. ואמנם הצליח בתפקידו וכל תיק נישואין שיצא מתחת ידו, מובטח היה שנתמצו בו כל השאלות הצריכות, הן מבחינת הדין והן מבחינת חוק המדינה, בבחינת ”חזקה על חבר“ וכו‘.

בכמה הזדמנויות שהיו לכותב שורות אלו לשוחח עם כמה מאנשי עדת לוב, שיבחוהו והללוהו על למדנותו המעמיקה ויראתו הקודמת לחכמתו ועל מידותיו התרומיות. וגם אנו, חבריו במחלקת הנישואין, הוקרנוהו והערכנוהו מאד על נועם הליכותיו וסגולותיו היקרות, נוסף על למדנותו הרחבה. כל מי שהכיר אותו אישית, ידע להעריך את אישיותו ואת אצילות רוחו. איך שהסביר פנים לכל אדם, עניו וישר ומצניע לכת. מתרחק מן הכבוד, הולך תמים ופועל צדק, מתייחס בכבוד ודרך ארץ לחבריו ולכל הנזקקים אליו. מלא בטחון בהקב“ה. אפילו כשהייתה פרנסתו בדוחק, בתקופה מסוימת, אף פעם לא התאונן על מצבו הקשה, כי עצם הדבר שזכה לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה, היא שעודדה אותו ושמרה על שלוות נפשו.
יהי רצון שיהיה למליץ יושר בשמים על משפחתו ועלינו ועל כל ישראל. יהי זכרו ברוך, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, חיי הנצח אמן.