מנהיגות רוחנית


ר’ פנחס נחום זצ”ל

מאת דוד ג'אן (ג'יעאן) ויוסף בן דוד ג'אן (ג'יעאן)



nachom_03איש המסתורין שנעלם מדפי ההיסטוריה הכתובה ואף אינו מופיע ברשימת אזכרת שמות הרבנים ביום כיפור כמו רבים אחרים.
רבי פנחס נחום זצ”ל נולד בטריפולי בשנת התרכ”ה – 1865 לשלום ורות נחום ז”ל. בהיותו בן 18, בשנת התרמ”ג – 1883, הוסמך לרב, והמשיך ללמוד דיינות וכן דיני שחיטה אצל גדול מורי השחיטה ר’ משה אסרוסי זצ”ל, ובאותו זמן לימד נערים בתלמוד תורה. בגיל 20, בשנת התרמ”ה – 1885, קיבל הסמכה כשוחט וכמוהל.
בשנת התר”ן – 1890 נשא את מרת רג’ינה לבית נחום (סמבירה), ונולדו להם שישה ילדים בהיותם בטריפולי ואלה הם: שלום, פרג’י, שלמה, רות, עמוס וחוואתו-ויקטור.
ר’ פנחס זצ”ל סיים את לימודיו בדיינות בשנת התרס”ב - 1902. והתפרסם באומנותו כשוחט וכמוהל, וזאת בנוסף לדיינות. כשנתקבלה פנייה מוועד הקהילה של בנגאזי לשלוח אליהם שוחט ומוהל, המליצה הרבנות של טריפולי על ר’ פנחס זצ”ל, והוא נשלח עם כל משפחתו דרך הים לבנגאזי כדי לשמש שם כדיין, כרב, שוחט ומוהל, כמלמד הלכות שחיטה וכן כחזן בבית-הכנסת “לבראמלי” ותוקע בשופר.

התקופה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה מסוכנת ומפחידה בשל המאורעות שהתחוללו באזור עם עזיבת הטורקים והתקוממות הערבים המקומיים נגד הכובש האיטלקי.
בזמן זה חלק מהתושבים היהודיים שהיו בבנגאזי ובסביבתה נסעו למלטה עד יעבור זעם. בין אלה היה גם ר’ כמוס פלאח זצ”ל, שבאותה תקופה היה מלמד בתלמוד תורה ושימש גם כסגן המנהל לפני היותו רב ראשי ואב בית-דין לאיזור קירינאיקה. מספר התושבים היהודים בעיר היה כ -1200 נפש לפני הנהירה הגדולה מטריפולי.
ר’ פנחס זצ”ל התערה עד מהרה בקהילה המקומית ועשה חיל, וידיו היו מלאות עבודה ומצוות. לבוש בהידור הסתובב ר’ פנחס נחום ברחובות העיר, עם גלימה כהה רחבת שוליים ומצנפת כהה לראשו, כמיטב מסורת הלבוש הרבני בממלכה העותמאנית.

בתי הכנסת בבנגאזי: 

בית-הכנסת העתיק ביותר בבנגאזי הוקם בכיכר השוק בשנת התרכ”ב -1862 ונקרא “אצלה לכבירא” (בית-הכנסת הגדול). בשנת התר”ל - 1870 הרסה הקהילה את המבנה הישן והניחה במקומו יסודות לבניין חדש. כמה שנים מאוחר יותר רכשה הקהילה את הקרקע מסביב לבית-הכנסת. בקומה העליונה של בית- הכנסת נמצא חדר מיוחד ללימוד ספר הזוהר באשמורת הבוקר.
בית-הכנסת השני, “צלאת לבראמלי”, שבו שימש בקודש ר’ פנחס נחום זצ”ל, הוקם בשנת התרע”ד -1914 בקצה העיר, לא רחוק משפת הים. הוא נבנה על קרקע שקנה ר’ חיים יעקב לבראמלי, ששימש גם הקונסול הצרפתי בבנגאזי. היה זה בניין גדול ומפואר שהכיל בקומתו האחת למעלה מ-500 מתפללים. לבית- הכנסת הייתה חצר, וחדר מיוחד בבניין יועד לחברת “שוכנים לבוקר”, חבורת מיסטיקנים שהתפללו באשמורת הבוקר וגם קראו תהלים ומזמורים. בבניין בית- הכנסת לבראמלי היה מקום מיוחד לאספות ועד הקהילה ומקום מיוחד להתכנסות בית-הדין הרבני של הקהילה.
בית-הכנסת השלישי של בנגאזי נחנך בשנת 1906, ובמהרה נקרא “בית-כנסת תלמוד תורה”, בשל תלמוד התורה החדש שהוקם בו. חנוכת הבניין הייתה מלווה בהתרגשות, כי לפני שהושלמה הבנייה, פרצה שרפה במחסנים אחדים של כיכר השוק. רוב המחסנים שנשרפו השתייכו לסוחרים יהודים עשירים, שהתרוששו מן השרפה, ומה שניצל מן השרפה שדדו הבוזזים. לפיכך נאלצו היהודים לדחות את השלמת בניין בית-הכנסת למספר שנים. ואולם תלמוד התורה שהוקם באותו חלק שנחנך היה חדש ומודרני, ובו החלה רפורמה בחינוך העברי בבנגאזי. אחד מסממני הקדמה בא לידי ביטוי בישיבה על ספסלים ולא על מחצלות, כנהוג עד אז.

בית הדין הרבני בבנגאזי:

בבנגאזי פעל בית-דין רבני של שלושה שטיפל בכל ענייני האישות, הכשרות ושאלות הדת מחוץ לכתיבת גטין (וזאת בשל הספק בכתיבת שם העיר: בנגאזי או בן-גאזי). יש לדעת כי הטעות הקטנה ביותר אפילו כקוצו של יו”ד הייתה עלולה לפסול את הגט. על כן, בשל הבעיה ההלכתית כיצד רושמים נכון את שם העיר שיופיע בגט, אזי אי אפשר לרשום גט באותה העיר ואנשי בנגאזי וקירינאיקה הזקוקים לכתיבת גט, חייבים היו להגיע עד לבית-הדין המצוי בטריפולי הרחוקה 1000 ק”מ מבנגאזי.
בגודל חריפותו וידענותו המפליגה מצליח ר’ יוסף ג’יעאן זצ”ל, עם הגעתו לבנגאזי בשנת התר”ץ -1930, לפתור את בעיית רישום השם בנגאזי בגט, ומאותה תקופה רשאי גם בית-דין זה לדון בנושא גיטין.

פרוטוקול מבית הדין הרבני

בקטע נדיר מישיבת בית-הדין בבנגאזי מחודש נובמבר 1921, אב בית-הדין ר’ כמוס פלאח זצ”ל, הדיין השני ר’ שלום סעדון זצ”ל, והדיין השלישי ר’ פנחס נחום זצ”ל, דנים בדיני ממונות של גב’ מרים תיתו. ר’ מרדכי הכהן זצ”ל, ששימש כטוען רבני בדין זה, לא היה שבע רצון מפסק הדין ושלח את פסק הדין כולל העתקת העדויות וטענות הצדדים לבית- הדין בטריפולי בטענה חריפה ומקוממת, כי “בהיות בנגאזי לא נמצאו שלושה כולם בקיאים בנושא זה”. (יש להדגיש כי בתקופה זאת, הצליח ר’ מרדכי הכהן להסתכסך עם מספר רבנים ראשיים ודיינים הן בטריפולי והן בבנגאזי. ופעולותיו החריפות, בלשון המעטה, לא תאמו את הלך הדין התקין והמקובל. ספרו “הגיד מרדכי” “זרוע” בהתנגשויות הלכתיות עם רבים מהרבנים והדיינים).
יש להדגיש כי לא היה מקובל להעביר פסקי-דין בין שני בתי-הדין הרבניים, וכל אחד מהם פעל באופן עצמאי. מעניין ומדהים, שאף על פי שמקרה זה היה חריג בנוף המשפט הרבני בלוב, בכל זאת חורג בית-הדין בטריפולי ממנהגו, וראש אב בית-הדין ר’ אברהם חביב זצ”ל, הדיין ר’ יוסף ג’יעאן זצ”ל, והדיין ר’ רפאל דאבוש זצ”ל דנים בסוגיה.

בית הדין הרבני בצל צווי השלטון האיטלקי

ב 26 ביוני 1927 יצא צו מלכותי שהסיר מבתי-הדין הרבניים, אך לא מבתי-דין המוסלמים, את הסמכות בענייני ירושה, והעביר אותה לבתי הדין האיטלקיים.
החוק עורר התנגדות חריפה בקרב יהודי טריפוליטניה וקירינאיקה, ובעיקר בקרב יהודי בנגאזי. סגן יו”ר הקהילה אליהו ג’וילי כתב על הגזירה ליושב ראש איגוד הקהילות היהודיות באיטליה והביא נימוקים מעשיים אחדים המסבירים מדוע חוקי הירושה האיטלקיים פוגעים במבנה המשפחה היהודית. בין היתר כתב ג’וילי, שהחוק האיטלקי מתעלם מזכויותיו בירושה של יתום קטין, ומן העובדה שאין זה צודק שהאישה תירש את אביה גם אחרי נישואיה, שכן כבר קיבלה נדוניה מאביה. החוק האיטלקי התעלם גם מנושא הכתובה בירושה. ואולם מאמצי השכנוע לא הועילו, ואפלייתם לרעה של בתי-הדין הרבניים לעומת בתי-הדין השרעיים המוסלמים - נשארה בעינה.

חשיפה ראשונה: הצעה לבית דין רבני שני בקירינאיקה

לאחר מאמצים כבירים הצלחנו להגיע לגנזך ברומא ולמצוא את המסמך הנדיר nachom_09המוצג פה לראשונה, ובו מידע נוסף על ר’ פנחס זצ”ל. במסגרת התערבות השלטונות האיטלקיים בסדרי בית-הדין הרבני יוצא פרוטוקול ממשלת קירינאיקה מס’ 4372 מתאריך 21.7.1928 , ובו הצעתו של המושל האיטלקי לקירינאיקה לשלטונות האיטלקיים היושבים ברומא בדבר פתיחת שני בתי-דין רבניים.
האחד המצוי כבר בבנגאזי בראשות ר’ כמוס פלאח אב בית-הדין, ר’ מרדכי הכהן דיין שני, ר’ פנחס נחום דיין שלישי ור’ רחמים מהדאר דיין רביעי; והשני שיוקם בדרנה, ושישרתו בו בוקארע קארלו, כמוס מסיקה, כמוס זוארץ ור’ ראובן סרוסי ששימש כרב דרנה.
נשאלת השאלה מדוע דווקא בדרנה, והתשובה היא כי בשל המרד הערבי שפרץ בקירינאיקה בשנת 1915 ועד 1931, נשארה רצועת חוף צרה בידי האיטלקים ובתוכה בנגאזי, ודרנה, שהייתה מעוז צבאי איטלקי. שאלה נוספת ללא מענה היא, מדוע בקירינאיקה, שבה האוכלוסייה היהודית קטנה בהרבה מאשר בטריפוליטניה. בסופו של דבר הצעה זאת לפתיחת בית-דין רבני בדרנה לא יושמה.
ב 9- באוגוסט 1929 החל בית-הדין הרבני בבנגאזי להתנהל על פי צו מלכותי מס’ 1660 ולפי הכללים שנקבעו בצו מ- 1927. בית-הדין הרבני מומן בידי הממשלה האיטלקית. ליו”ר בית-הדין הרבני נתמנה ר’ כמוס פלאח, הרב הראשי של בנגאזי וקירינאיקה. לידו מונו עוד שלשה דיינים: ר’ מרדכי הכהן, ר’ פנחס נחום ור’ רחמים מהדאר.

ב- 22 באוגוסט 1929 נפטר הרב מרדכי הכהן, והממשל המקומי הורה לבחור בדיין שלישי אחר במקומו. הרב שנבחר היה ר’ יוסף ג’יעאן, שכיהן קודם כדיין בבית-הדין הרבני של טריפולי ונתמנה לממלא מקום של הרב כמוס פלאח כיו”ר בית-הדין הרבני, ולאחר מותו של ר’ כמוס פלאח הוא שימש כרבה הראשי של קירינאיקה ויו”ר בית-הדין הרבני בבנגאזי.

הרב הראשי לבנגאזי:

אחת הבעיות שהטרידה את קהילות טריפולי ובנגאזי הייתה מינוי רב ראשי איטלקי ליהדות לוב. ואולם לקהילת בנגאזי הייתה דילמה כפולה. מצד אחד, בנגאזי - בדומה לטריפולי - התלבטה בעצם הצורך ברב איטלקי לא מקומי שיהווה סמכות דתית ומוסרית עליונה, אך יהיה גם בעל תודעה מערבית מודרנית.
ואולם מצד שני, הנטייה לשמור על עצמאותה של בנגאזי מטריפולי דרבנה את ראשי הקהילה לחפש רב איטלקי נפרד לבנגאזי ולקירינאיקה, שלא יהיה כפוף לרב האיטלקי בטריפוליטניה.
בספטמבר 1919 הגיע לבנגאזי מאיטליה הרב פרופסור גוסטאבו קאלו ממנטובה כדי לשמש רבה הראשי. בנוסף על השכלתו הרבנית היה קאלו גם בעל ידע משפטי וקשרי אנוש טובים. אולם המשכורת הלא גדולה כמו גם היחסים הבעייתיים עם הערבים הניעו את הרב קאלו לשוב לאיטליה בתום שנה לשהותו במקום.
מעמדו המבוסס של ר’ כמוס פלאח זצ”ל, הרב הראשי של בנגאזי וקירינאיקה ויו”ר בית-הדין הרבני ששירת בתפקידו מסוף המאה ה-19, שמו קץ למאמצים להפריד בין תפקיד הרב הראשי לתפקיד יו”ר בית הדין הרבני.

משפחת ר’ פנחס נחום

שלום, נולד בשנת התרנ”א - 1891, ונישא למנטינה בת יצחק ועזיזה ג’רבי בשנת 1916,nachom_06 ילדם הראשון ראובן נולד בשנת 1917, שלום נפטר בשנת 1936.
פרג’י, נולד בשנת התרנ”ג - 1893, ונישא לרובינה בת חיים ואסתר מסיקה בשנת 1924, ילדתם הראשונה רינה נולדה בשנת 1925, פרג’י נפטר בחודש אפריל 1941.
שלמה, נולד בשנת התרנ”ו - 1896, ונישא למנטינה בת דוד ושרה ברדע בשנת 1933, שלמה נפטר ביום ט’ טבת תשכ”א- 28.12.1960.
רות, נולדה בשנת התרנ”ט - 1899 ונישאה לציון בן אליהו ומנטה גואטה בשנת 1926, ילדתם הראשונה טינה נולדה בשנת 1927, רות נפטרה בשנת 1940 .
עמוס, נולד בשנת התרס”ב - 1902, ונישא לסוסנה בת אהרון ומיסה כהן בשנת 1942, ילדם הראשון פנחס נולד בשנת 1943, עמוס נפטר בישראל במאי 1967.
חוואתו – ויקטור נולד בשנת התרס”ד - 1912, ונישא למיסה בת שמעון ורחל רובין בשנת 1942, ילדם הראשון פנחס נולד בשנת 1943 . ביום שני כ”ו באייר תשכ”ז (05.06.1967), היום הראשון למלחמת ששת הימים, הפציצו מטוסים ירדנים ועירקים בשעות לפני הצהריים את אזור התעשייה של כפר סבא ופגעו בבית החרושת “אלבר”. ארבעה עובדים, ביניהם ויקטור נהרגו ו- 15 נפצעו.

ר’ פנחס נחום זצ”ל נפטר בבנגאזי בחודש אב התרצ”ז – יולי 1937 בגיל 72 שנה. וכל יהודי העיר התאבלו על האבדה מאחר והיה אהוב על כולם.
חלק מבניו וכן כל נכדיו זכו לעלות לישראל עם הקמת המדינה והשתרשו בה. וכל אחד הקים בית לתפארת להם לבניהם ולנכדיהם. וכל זאת בזכותו של הצדיק ר’ פנחס זצ”ל שהקרין מתכונותיו הנשגבות על כל משפחתו וסביבתו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים בגן עדן. אמן.