בו בחודש, שנפתחו שערי הגאולה והופעלה העלייה הישירה מנמל טריפולי לנמל חיפה, חל יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, אשר נחוג בקהילות היהודיות במרחבי לוב ברוב עם. אין תימה, ששמחת יום העצמאות הראשון, שנמהלה בשמחת פתיחת שערי העלייה, גאתה שבעתיים, פרצה בעוז ועלתה על גדותיה. הרבנות הראשית, יחד עם וועדי הקהילות ותנועות הנוער הציוניות, קבעו את צביונו הדתי-ציוני-לאומי של יום העצמאות הראשון. הרבנות הראשית פרסמה ברכה מיוחדת לממשלת ישראל, אשר פורסמה בביטאון "חיינו", שיצא לאור באותו יום. כמו-כן הרבנות הראשית בטריפולי, יחד עם בית הדין וועד הקהילה, פרסמו מנשר מיוחד, שבו מברכים את נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרי הממשלה וצה"ל, הביעו את תנחומיהם לנופלים במערכה ונשאו תפילה לעילוי נשמתם. הכריזו על יום זה, יום שבתון, שיהיה יום חג והודייה, להרבות בשמחה ובסעודות חגיגיות, שירה ופיוטים ואמירת פרקי תהילים קכ"ב, קכ"ו. המליצו, שכל בן שייוולד בשבוע יום העצמאות יקרא ישראל וכל בת תיקרא ציונה. קבעו סדרי תפילה מיוחדים: הביקור בבתי-הכנסת יהיה בבגדי חג והתפילות תהיינה חגיגיות; בערבית ליל החג, יאמרו מזמורי הודיה וגאולה; בשחרית יום החג, יוציאו ספר תורה, יקראו את פרשת "כי תבוא" והפטרה מספר ישעיהו פרק ס' מ"קומי אורי", לא יאמרו תחנון ויאמרו מזמורי הודיה וגאולה. בסיום התפילה, יקראו בפני הציבור את הברכה המיוחדת לממשלת ישראל, יישאו תפילה לשלום מדינת-ישראל ויאמרו מי שברך לקהל המתפללים; במנחה של אותו יום, שוב יוציאו ספר תורה, יקראו את פרשת "קדושים" והפטרה מספר זכריה פרק ח' מ"כה אמר ה' הנני מושיע את עמי", ויאמרו מזמורי הודיה וגאולה. בסיום התפילה, יישאו תפילה לשלום מדינת-ישראל, יערכו מנוחה לנופלים במערכה ויאמרו מי שברך לקהל המתפללים.
לאור מנשר זה, שהיה רק בבחינת מאיץ, אכן, בתי-הכנסת במרחבי לוב היו מלאים בכל אחת מן התפילות וגדשו עד אפס מקום, במתפללים וחוגגים הלבושים בבגדי-חג. אחרי תפילות ההודיה, התפילות החגיגיות ו"שירת התקווה", פצחו המתפללים בשירה ובריקודים, תוך כדי הנפת דגלי המדינה, במשך שעות לאחר כל תפילה, בשמחה ללא קץ.
גם תנועות הנוער הציוניות, ציינו את יום העצמאות הראשון בחגיגיות רבה, בפעילויות רבות. בין היתר, דגל המדינה הונף על גג משרד העלייה ב"חארה" היהודית בטריפולי, הועמד משמר כבוד לזכר הנופלים במערכה ולכבוד הדגל, שסימל את המדינה העצמאית. ברחבת ה"מונומנטו" בטריפולי, התקבצו מאות רבות של חניכי כל התנועות הציוניות ונערך מפקד חגיגי, שבו הועלו על נס יום העצמאות הראשון של מדינת-ישראל, המשמעות של עצמאות המדינה לעם ישראל וגאולתו. בסיום המסדר החגיגי ואחרי "שירת התקווה", יצאו חניכי תנועות הנוער במחולות של ריקודי-עם ישראליים, בהתלהבות ובשמחה במשך שעות רבות.
יש לציין, בסמוך ליום העצמאות, ערב עלייתה לארץ-ישראל של הצדקת רג'ינה מימון – מחליפתה וממשיכתה של הצדקת רחל נעים-רבה בראשות "חברת הנשים בטריפולי" (שהוקמה במהלך מלה"ע השניה בשנת 1941, לסייע לנפגעי המלחמה ולנזקקים, כמו גם באסוף תרומות לפעילות הציונית, להברחת מעפילים ולפעילות המחתרתית), ערכה בבית-העלמין היהודי בטריפולי, טקס ויום אזכרה לחללי מלחמת השחרור. טקס דתי-לאומי, עם הנפת דגל הלאום ושירת "התקווה", בהשתתפות רבנים, ראשי הקהילה, אנשי מחלקת העלייה וציבור גדול מבני הקהילה.
יהודי לוב, רובם ככולם, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, אשר חוו ימי עילוי אלה של רוממות-רוח, ואשר השתתפו בתפילות החגיגיות ובמסדרים החגיגיים, השירה והריקודים שלאחריהם, לא ישכחו לעד את יום העצמאות הראשון בלוב, ובוודאי ילווה אותם ברטט ובהתרגשות, עד יומם האחרון.
