במוזיאון תיעוד היסטורי נדיר של יהדות ע'ריאן: 18 צילומים של הצלם עמוס גורדון, שתיעד את "יהודי המערות" בשנת 1947, שנתיים לפני שהקהילה עלתה לארץ.
בנוסף מוצג במוזיאון פריט ייחודי נוסף - ספר תורה עתיק בן 400 שנה של יהודי ע'ריאן.
ע'ריאן הוא שם כולל של שלושה ישובים – ע'ריאן, תיגרינה ובני-עבאס, הזוכנים כ-100 ק"מ דרומית לטריפולי. כ-500 יהודים שכנו בע'ריאן, עם מקניהם תוצרתם ורכושם, במערות שמתחת לאדמה, שהיוו מקום מסתור והגנה מפני מפגעים. היהודים במקום עסקו בחקלאות, במסחר, ברוכלות, במלאכה ובאומנויות (נפחות, פחחות, סנדלרות, חיטות וצורפות). הם נאלצו להסתגל לשינויים הפוליטיים התכופים ולדבוק בבני המקום בתמורה לחסותם.
בתקופה העות'מאנית נהנתה הקהילה מאוטונומיה מסויימת ונוהלה על ידי מועצת זקנים, שבראשה עמד "שיח' אליהוד", שנמנה על פרנסי הקהילה. הוא היווה חוליה מקשרת בין השלטונות לקהילה, דאג להפעלת מוסדות הקהילה ולחינוך, והיה בדרך כלל המנהיג הדתי והרוחני של הקהילה.
יהודי ע'ריאן הידועים בסולידאריות ובעזרה ההדדית שלה, סייעו ליהודים שברחו (בעיקר מטריפולי) וכן יהודים שהוגלו אליהם מקירינאיקה בתקופת מלחמת העולם השניה, וחלקו עמם מצעיהם, כליהם, מצרכיהם ומזונם, למרות מצבם הכלכלי הדל.
עם פרוץ מאורעות נובמבר 1945, יהודי ע'ריאן מצאו מחסה אצל הנכבדים הערבים המקומיים, ובזכות זאת, לא היו נפגעים בנפש, אך היו פגיעות ברכוש.
עם בוא שעת הגאולה, ופתיחת שערי העלייה הגדולה מלוב, כל יהודי ע'ריאן עלו כאיש אחד לארץ, ורובם בחרו להקים בית בהתיישבות העובדת ולעבד אדמתם במושבי הארץ.
