פיוטים ופייטנים


ידיד נפש: ר' אלעזר אזכרי

ביצוע: כלימו דוס

מילות הפיוט

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ
כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם

וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ
כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ
אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם

הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם

 

בר יוחאי: ר' שמעון לביא

ביצוע: כלימו דוס

למילות הפיוט

בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ

בַּר יוֹחַאי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ
נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים אוֹר מֻפְלֶא
אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים
סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה
וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי לִמְקוֹם אַבְנֵי הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ
גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ תָּשׁוּרִי וּמִי יְשׁוּרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בר יוֹחַאי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים
שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁים קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה לֵב (שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם) נְתִיבוֹת
רֵאשִׁית תְּרוּמָה אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה יָרֵאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ
תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ
בר יוחאי נמשחת...
בַּר יוֹחַאי אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ
לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ
בר יוחאי נמשחת...

 

אדון עולם

ביצוע : כלימו דוס

למילות הפיוט

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ
בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל
אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל
לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה
וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה.

וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי
לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית
וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.

בְּלִי עֵרֶךְ בְּלִי דִמְיוֹן
בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה
בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פֵרוּד
גְּדָל כֹּחַ וּגְבוּרָה.

וְהוּא אֵלִי וְחַי גּוֹאֲלִי
וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם צָרָה
וְהוּא נִסִּי וּמָנוּסִי
מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא.

וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא
וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי
בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי
אֲדֹנָי לִי וְלֹא אִירָא.

בְּמִקְדָשׁוֹ תָּגֵל נַפְשִׁי
מְשִׁיחֵנוּ יִשְׁלַח מְהֵרָה
וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְשִׁי
אָמֵן אָמֵן שֵׁם הַנּוֹרָא.


יום שבת אין כמוהו: סימן מנצור

ביצוע: כלימו דוס

מילות הפיוט

יוֹם הַשַּׁבָּת אֵין כָּמוֹהוּ בֵּרְכוֹ אֱלֹהִים וַיְקַדְּשֵׁהוּ

מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם שִׁשִּׁי לִקְרַאת שַׁבָּת נִכְסְפָה נַפְשִׁי
כִּי בַשַּׁבָּת אֵצֵא חָפְשִׁי וְכִי יוֹם מְנוּחָה אֶקְרָאֵהוּ

נָגִיל וְנִשְׂמַח כִּי טוֹב לְהוֹדוֹת וּנְזַמֵּר עֶלְיוֹן עַל כָּל אוֹדוֹת
כִּי הַשַּׁבָּת לָנוּ חֲמוּדוֹת אִישׁ בַּעַר לֹא יְדָעֵהוּ

צִוָּה לַעֲשׂוֹת שַׁבָּת כַּהֲלָכָה אָז מִסִּינַי מִצְוָה עֲרוּכָה
גַּם הִיא לְשׁוֹמְרָהּ כֶּתֶר מְלוּכָה וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ

וּמְאַהֲבֶיהָ יָמִים יַאֲרִיכוּ וְגַם טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ
וּבִנְתִיב יֹשֶׁר הֵמָּה יֵלְכוּ עֵדוֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשֵׁהוּ

רָצָה ה' וּבָחַר בָּנוּ וּמִכָּל לָשׁוֹן הִבְדִּילָנוּ
וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הִנְחִיל לָנוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ

 

יה ריבון עולם: ר' י. נג'ארה

ביצוע: כלימו דוס

למילות הפיוט

יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא

רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין
לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא

אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא
וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא

לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא

הזמיר מלוב

כלימו דוס

מאת משה (זיגי) זיגדון, מתוך לבלוב 18, עורכת: מתי גלעד

תוך כדי נסיעה בדרכי לפגישה עם כלימו דוס לצורך קיום ריאיון לכתבה בכתב העת לבלוב, התחלתי להרהר. אין אני יודע איך, מדוע ולמה, אך הרהוריי נשאו אותי לתקופת ילדותי, לשלהי הקיץ, לתחושה שהנה הסתיו נושף בעורפנו ולכל הריחות של ימי הסליחות בשכונה.
תוך כדי הרהוריי נזכרתי איך אבי ז”ל היה מעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת, כאשר החשכה עדיין השתררה בחוץ. יחד צעדנו לעבר בית-הכנסת, כאשר מפה ומשם הגיחו מהחשכה מתפללים נוספים ששמו פעמיהם לבית התפילה. ריח הקפה המיוחד עם הע’תר בתוכו עלה באפינו, וזיכרונו נשאר עד היום באפי. תמה הדרך, הסתיים לו ההרהור, והנה אני בפתח ביתו של כלימו דוס.

המשך קריאה

תוך כדי הרהוריי נזכרתי איך אבי ז”ל היה מעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת, כאשר החשכה עדיין השתררה בחוץ. יחד צעדנו לעבר בית-הכנסת, כאשר מפה ומשם הגיחו מהחשכה מתפללים נוספים ששמו פעמיהם לבית התפילה. ריח הקפה המיוחד עם הע’תר בתוכו עלה באפינו, וזיכרונו נשאר עד היום באפי.
תמה הדרך, הסתיים לו ההרהור, והנה אני בפתח ביתו של כלימו דוס. את פניי מקבלת בתו בחיוך רחב. בין היתר, היא מציעה לי כוס קפה. קיבלתי קפה, וריחו - ריח הקפה עם הע’תר שאותו זכרתי מתקופת הסליחות בבית-הכנסת בילדותי, איזה צירוף מקרים מעניין.
כלימו יושב בכורסה לאחר שעבר ניתוח קשה, וכהרגלו תמיד, הוא מחייך, והשמחה ניכרת בפניו. עיניו אורו, והוא בירך אותי על בואי בחום רב.
כזה הוא האיש - חם ואוהב את כל הסובבים אותו. לאחר שאמו ילדה ארבע בנות, הגיח בן זכר לעולם, והשמחה בבית ההורים הרקיעה שחקים, על ליל הזוהר שערכו לרך הנולד סיפרו רבות בסמטאות השוק ובחצרות הבתים בטריפולי. כאמור, הייתה חגיגה גדולה, והגיע הזמן להעניק שם לרך הנולד. שאלתי איך נבחר השם כלימו. קיבלתי הסברים על הדיונים המשפחתיים, על האב שרצה לכבד את האם, ועל האם שגמלה לבעלה וקראה לילד על שם חמה, אבי בעלה, ועל הגלגולים השונים עד שנקבע לבסוף השם. כלימו הוא בהחלט שם בימתי, יפה ומסקרן, ובהמשך נראה שהבמה הולמת אותו. מקומו הטבעי הוא בין האומנים. עיקר עיסוקו הוא במוזיקה בתחום הפיוטים והחזנות, והשירה הערבית הנפלאה בוקעת מגרונו.
כלימו נולד בטריפולי ועלה ארצה עם הוריו כאשר היה בן חמש שנים. בני המשפחה הגיעו לחיפה ולאחר מכן התיישבו בנתניה. כלימו למד בבית-הספר העממי בפרדסיה. דרכו המוזיקלית החלה כשהשתתף במקהלת הילדים ששרה שירי קודש. במהירות רבה מאוד התבלט מבין כל הנערים בקולו הערב והמיוחד. באותה עת היה במקום רבי עזרא המפורסם, שהקים, הנהיג וניהל את המקהלה. הוא זיהה את יכולותיו של הילד כלימו, הבחין בכישוריו וטיפח אותם ופרש עליו את חסותו. כאשר המקהלה הייתה יוצאת להופעות, כמתבקש, היה כלימו הכוכב.
הרב עזרא ידע להעריך את תרומתו של כלימו למקהלה והודה לו באמצעות תשלום עבור ההופעות. מספרים שבאחד המקרים כלימו חלה ולא יכול להופיע. הרב בחר ילד אחר מהמקהלה שימלא את מקומו של כלימו. בסיום ההופעה העניק הרב לילד תשלום כלשהו. הילד שנהנה מהמתת הביע משאלה שתמיד כלימו לא יוכל להגיע להופעות, וכך הוא יזכה באותו מענק מידי הרב עזרא.
כלימו הנער היה נערץ על חבריו לשכונה, היה לו כילד כסף בכיס יותר מכולם. כבר אז היה אפשר להבחין ברוחב לבו, והוא תמיד נהג להזמין את חבריו לכיבוד כלשהו בקיוסק השכונתי. כלימו הנער הלך והתבגר וביקר באופן קבוע בבית הכנסת השכונתי.
בהדרגה הבינו המתפללים איזה אוצר “מסתובב” ביניהם. כלימו קיבל את שרביט הפיוטים והתפילות, ובתקופת החגים יצא שמעו למרחוק. כלימו התגלה כבעל כישרון מוזיקלי, ובמהלך הזמן נהג לשבת ולהאזין לשירה הערבית, ובעיקר לשירתו של הזמר המפורסם והאהוב עליו עבדול ווהב. בעקבות ההאזנה הוא למד כמעט את כל שיריו בעל פה. כך נפתח עוד מסלול, וכלימו התחיל להופיע במחרוזות שירים בשפה הערבית לצד הפיוטים והתפילות מן המקורות שלנו.
הוא נעשה לאומן מבוקש במסיבות של בני העדה, הוזמן לאירועים, הופיע ועינג את הנוכחים בקולו המיוחד. כלימו נענה לכל בקשה כמובן, כאשר לא הייתה לו מגבלה של זמן. בהיותו אדם צנוע ועניו מעולם לא ביקש מהסובבים אותו תמורה בעבור הופעותיו, אולם ברוב המקרים היה מקבל פיצוי כספי עבורן. שמעו יצא למרחוק, רשתות הרדיו בארץ הכירו בכישרונו, והוא הוזמן להתארח בתכניות רדיו מספר פעמים. באחד הביקורים שלו במצרים הוזמן כלימו לשיר משיריהם של עבדול ווהב ופריד אל אטרש. הקהל במקום השתולל משמחה, הריע לו ולא נתן לו לרדת מהבמה. קולו של כלימו הזכיר להם את השירים במקור של שני הזמרים המוערצים במגזר הערבי.
כן, יש לו קול שעושה חגיגה בנשמה, כאשר הוא משמיע פיוטים ותפילות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, קולו העשיר עושה נפלאות גם בשירה הערבית. מי שלא הזדמן לו לשמוע את פיוטיו וזמרתו של כלימו, מוזמן להגיע למוזיאון באור-יהודה, שם אפשר לשמוע את קולו, כאשר הוא מברך או מפייט בתחנות השונות ליד המוצגים השונים במוזיאון במקום. עיסוק נוסף שאינו בתחום המוזיקה, אולם בעל משמעות מרובה עבור בני הקהילה, היה הכנת פטייר לפסח. בעבר היה אפשר למצוא בריכוזי מגורים של בני העדה, רבים שעסקו בהכנת הפטייר בערבו של חג הפסח. משנה לשנה פחתו המקומות שבהם היה אפשר למצוא פטייר. במצוות אבי ז”ל הייתי מתרוצץ ממקום למקום כדי להשיג את שלוש המצות שהיו כה חשובות לקערת הסדר, למרות שהיו תחליפים כשרים, אולם לא על פי המסורת הלובית. באחד המפגשים עם כלימו, תיניתי בפניו את צרותיי בנושא הפטייר, והוא שאל: ואליי לא ידעת להגיע?” ואכן, הגעתי אליו בערב החג, מצאתי אותו מעל ה’פורון’, מכניס עצים, “משחק” באש ומחכה לגחלים, וכל אותה העת נמזג הערק לכוסות, המתאבנים היו על השולחן, נשמעו קולות צחוק ובדיחות, וכמעט שכחתי לחזור הביתה עם הפטייר. כך זה כשאתה מגיע לכלימו “לרגע”. אינך יכול לצאת משם בלי לשבת, לצחוק, לשתות ולאכול. כזה הוא כלימו. מאז אנו יושבים כל שנה לסדר, והפטייר של כלימו בקערת הסדר - הסאבאת’.
בעודי יושב ומנסח את סיום הכתבה, קיבלתי הזמנה למסיבת יום ההולדת של כלימו שמשפחתו עורכת לו. על הזדמנות כזאת אינני מוותר. בדרכנו מהחניה למקום האירוע, מוזיקה רמה נשמעת למרחוק, וזהו סימן שאנו נמצאים במקום הנכון. האולם מואר היטב ומסודר, והכול בוהק, שולחנות עם מפות לבנות ופרחים לבנים ערוכים בטוב טעם, קהל רב נוכח במקום, והוא כולל בני משפחה, ילדים, נכדים, חברים שליוו את כלימו במסלול חיים, אנשי ציבור ואמנים מהברנז’ה, אך כלימו אינו נראה באולם. המוזיקה ממשיכה להתנגן. בני המשפחה מקבלים את הערב הנחה הפייטן יצחק חיון, שהזמין בפתיחת הערב את הזמר קובי ראובן. הזמר חיבר שיר ושר לכבודו של כלימו. בעקבות השירה הזיל כלימו דמעה מעינו וריגש את כל הנוכחים. לא מעט מהאורחים נטלו את המיקרופון כדי לומר מילים בשבחו ולברך אותו. את האירוע כיבדה בנוכחותה הגב’ מרים פייברג ראש עיריית נתניה, שבירכה את כלימו במילים חמות על פועלו במסגרת עבודתו בעירייה, על נאמנותו ומסירותו לעבודה. היא לא חסכה במילים כדי להודות לו ולמשפחתו, ונראה לי שדבריה גרמו לו להנאה. גולת הכותרת בערב זה הייתה הענקת תעודה של יקיר העדה מטעם מרכז המורשת באור-יהודה. מר יעקב חג’ג’ לילוף קרא בפני הנוכחים את הסיבות להחלטה. לאחר התאוששותו מההתרגשות שאחזה בו במהלך הערב, נתבקש כלימו לשיר משיריו ומפיוטיו . בהדרגה גבר קולו, והוא הראה לנוכחים את יכולותיו. אנו מאחלים לכלימו בריאות טובה ואריכות ימים, ושלא יחדל מלהנעים לנו בקולו המיוחד.

 

מקורות למסורות התפילה והלחנים הלוביים

מאת ציון וטורי, מתוך לבלוב 22, עורכת: מתי גלעד

א-דון הסליחות, בו-חן לבבות, גו-לה עמוקות, דו-בר צדקות, ח-טאנו לפניך, רחם עלינו. קשה לקרא את השורות האלה בלי שנתחיל לזמזם את המנגינה, או לכל הפחות בלי שנשמע אותה בראש. מי אינו מכיר את הלחן של הפיוט? הלהיט של ההצגה “בוסתן ספרדי”, מקום ראשון במצעד הפיוטים המוכרים לספרדים ולאשכנזים כאחד.
כך כתב ר’ רפאל זרוק ז”ל במחזור “זכור לרפאל” בעניין הפיוט ‘אדון הסליחות’: “ומנהגנו שבמילה “חטאנו” עולים בהברה “ח” ויורדים באופן חד בהברות “טאנו”, כמו כן במקומות המודגשים בלבד מעלים את הטון ושלא כשאר העדות”.

המשך קריאה

הפיוט 'אדון הסליחות' אינו מקרה יחיד. ישנם פיוטים נוספים שהלחן שלנו והלחן הנפוץ דומים, אך הלחנים אינם זהים. למשל,
הלחנים של הפיוטים: ‘י-ה שמע אביונך’ ו'לכה דודי’, הלחן הנפוץ דומה מאוד לזה שלנו, אבל מי שבקיא יודע שקיים הבדל, ובאמת “שלא כשאר העדות”. לחלק ניכר מרפרטואר הלחנים של קהילתנו לא מצאתי מקבילה בעדות אחרות. גם בסגנון התפילה ובנוסחאות הסידורים אפשר למצוא הבדלים בינינו לבין קהילות עדות מזרח אחרות.

רבדים רבדים

כיצד נוצרו ההבדלים אלה בין קהילה לקהילה ובין לחן ללחן? כנראה שלא נוכל לתת לכך תשובה פרטנית. במאמר קצר זה ננסה להציג תיאור כללי של התהליך שהתרחש, ושכנראה השפיע על התפתחות מסורת התפילה והלחנים הלובית.

בסדרת הספרים על קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, בכרך העוסק ביהודי לוב, הוקדש פרק למסורת המוזיקלית. פרק זה כתבו ד”ר אסיקה מרקס ופרופ’ אדווין סרוסי, והם נסמכים על הקלטות מסדנה בנושא שנערכה בשנת 1993 באוניברסיטת בר-אילן ועל שיחות שנערכו עם מר בכור ג’יאען בשנת 2006 . לדבריהם, המסורת המוזיקלית של יהודי לוב זכתה להתייחסות מועטה במחקר, והם תולים זאת בממדיה הקטנים יחסית של הקהילה ובידע הדל הקיים על המוזיקה הלובית באופן כללי.

כל מסורת נוצרת רבדים רבדים, לאורך הדורות, מתוך יצירה מקומית ומעגלי השפעה נוספים מהסביבה הקרובה ומהסביבה הרחוקה יותר. לבתי הכנסת בלוב הייתה זיקה ליהדות דרום מזרח תוניס וליהדות הספרדית באיטליה, וסידורי התפילה בבתי הכנסת בלוב היו ספרדיים בעיקרם.

הקרבה למצרים ואפילו למרוקו תרמו את תרומתן למסורת התפילה והפיוט שלנו.

מנהג ספרד

את הנחלת המנהג הספרדי ליהדות לוב מיחסים לר’ שמעון לביא. רבי שמעון לביא (1485-1586) - רב, מקובל, משורר ופילוסוף. נולד בספרד, בעקבות גירוש ספרד הגיע בילדותו לעיר פאס שבמרוקו, ושם גדל והיה לרב. בשנת 1551 החליט לעלות לארץ ישראל, אך בהגיעו לטריפולי, כאשר ראה את מצבה הקשה של הקהילה, החליט להישאר, קשר עמה את גורלו והתמנה לרבה של הקהילה. בטריפולי הוא חיבר ספרים (שהידוע שבהם הוא ‘כתם פז’) ופיוטים שונים, שהמפורסם שבהם הוא הפיוט ‘בר יוחאי’.

כאמור, לפי כתבים מאוחרים יותר, הוא הנחיל את המנהג הספרדי ליהדות טריפולי, והתקין מספר שינויים שהשתלבו במסורת של יהדות לוב. השימוש היום במושג ספרדי לגבי כל מי שאינו אשכנזי, אינו מדויק. המנהג הספרדי מקורו בהשפעתם של גאוני ומגורשי ספרד, והוא שונה ממנהג עדות המזרח. נזכיר את סידורו של הרב נחום לוי ‘עוד אבינו חי’ המבוסס על סידור ‘תפילת החודש’ המקורי, ללא דילוגים ועם תיקונים והלכות על פי פסקיו של רבי יעקב רקח זצ”ל. שם, בהקדמה, מבהיר הרב נחום לוי באופן נחרץ, כי נוסח ספרד הוא הנוסח בסידור התפילה נוסח ליבורנו (“תפילת החודש”) ולא כנוסח הבבלי הנפוץ היום בארץ.

“יבוא” של רבנים

רבי יעקב רקח זצ”ל הנזכר לעיל היה דור חמישי לדמות ענקית אחרת, שגם היא השפיעה רבות על הקהילה בלוב: ר’ מסעוד חי רקח זצ”ל. פרופ’ נחום סלושץ בספרו “מסעי בארץ לוב”, כתב: “מה שלא עלה ביד ר’ שמעון לביא בשעתו, הצליח לעשות הרב ר’ מסעוד חי רקח ...”.

ר’ מסעוד חי רקח זצ”ל (1690-1768) נולד באיזמיר שבטורקיה ועלה מאוחר יותר לארץ ישראל. בשנת 1749 יצא ר’ מסעוד כשד”ר (שליח דרבנן) והגיע לטריפולי.

לא שחסרו גדולי דור בלוב, אך בתקופות מסוימות, כפי שהיה באותה העת, לאחר תקופה ארוכה של סבל, של רדיפות והתמעטות האוכלוסייה שהתפזרה לכל עבר, זקוקים היו יהודי הקהילה לדמות רוחנית שתכוון אותם. הם ראו בגדולתו בתורה וביקשו ממנו להשתקע בטריפולי. הרב הסכים ונתמנה לאב בית הדין, כשעמו משמשים כדיינים ר’ דוד טייאר זצ”ל ור’ בנימין ואתורי זצ”ל (יליד פיזה שבאיטליה).

נזכיר גם את חתנו ותלמידו של ר’ מסעוד הרב נתן אדאדי זצ”ל מליבורנו שבאיטליה (1740-1818), שהיה רב ופרשן תלמוד, והנה לכם דוגמה לדינמיות ולהשפעות ממקורות שונים שהיו מנת חלקה של קהילת יהודי לוב. מנהיגי קהילה דיינים ורבנים שמקורם מספרד ומרוקו, טורקיה ואיטליה שבוודאי הושפעו ממדינות מוצאם ומיזגו חלק ממורשת אבותיהם למורשת רבת השנים שהייתה קיימת בקרב קהילת יהודי לוב.

סידורי התפילה
כיצד בא לידי ביטוי המנהג הספרדי? ראשית בסידורי התפילה שהיו מבוססים על המנהג הספרדי. סידור התפילה הנפוץ בקרב יהודי לוב סדר תפילת החודש כמנהג ק”ק ספרדים מיסודו של דפוס ליבורנו (1823). הסידור משקף מנהגי תפילה של יהודי צפון מערב איטליה, צפון אפריקה, גאורגיה, הודו, בוכרה ושאר קהילות המזרח, כמו יוון תורכיה סוריה מצריים לבנון. הסידור נדפס בליבורנו, ומובאות בו פסיקותיו של החיד”א מספרו “קשר גודל” בענייני הלכה.

בימים הנוראים ובמועדים השתמשו בסדרת מחזורי ‘זכור לאברהם’ (ליבורנו), סדר סליחות “שפתי רננות” (ג’רבה), לאמירת קינות -”אלון בכות” (ליבורנו), ובשמחות בקובץ השירים ‘שאו זמרה’ (ליבורנו).

פרופ’ אפרים חזן במאמרו על “סגולות השיר בפיוטי הסליחות לרבנו יהודה הלוי” (אתר הזמנה לפיוט), מזכיר את קובץ הסליחות המפורסם ‘שפתי רננות’, הנהוג בקרב יהדות לוב וג’רבה, שמצטיין בייחודו ובמבחר פיוטיו, מהם הידועים לנו רק מ’שפתי רננות’, ובמרכזו רבים מפיוטיו היפים של ר’ יצחק בן גיאת, (ספרד, המאה הי”א), ועמו מיטב משוררי תור הזהב שבספרד. מנהג זה של ‘שפתי רננות’ כולל גם פיוטים מיוחדים הנאמרים גם בשבתות, בראש השנה וביום הכיפורים. הווה אומר, הסליחות נאמרו ארבעים יום ממש, ובכל יום במבחר אחר, שלא כמו המנהג המקובל בעדות המזרח.

עיון ראשון בכתבי היד ובמחזורים העתיקים שהגיעו לידינו מספרד מלמד, כי מנהגים מעין אלה של ‘שפתי רננות’ היו המנהגים המקובלים בקהילות ספרד. בתוך המבחר בולט באופן טבעי מקומו של גדול משוררי ספרד, ר’ יהודה הלוי...ולא רק הספר מיוחד אלא גם הלחנים שלפיהם שרים את הפיוטים -מיוחדים הם: לחן ‘עזרי יבוא’, לחן ‘משאת שיר’, לחן ‘יצו האל’ ועוד עשרות אחרים. לרובם לא מצאתי מקבילה בעדות אחרות, ומי יודע אם כפי שנשתמרו הפיוטים הקדומים, שימרנו גם את המנגינות הקדומות (ניתן להקשיב ללחנים באתר שפתי רננות).

השפעות מוזיקליות

“שורשיה של שירת הפיוטים בקרב עדות צאצאי מגורשי ספרד בארצות האסלאם נעוצים בעבר הרחוק. זמרת הפיוטים עוברת כחוט השני בין כל מרכיבי המסורת היהודית-ספרדית: שירה זו היא חלק מהמסורות המוזיקליות, תפילות פיוטי קודש, של קהילות צאצאי מגורשי ספרד במרחב הגאוגרפי הנכלל בשטחים שהיו בשליטת האימפריה העות’מנית למן המאה השש-עשרה ועד תחילת המאה העשרים” - מתוך “התפתחות של מסורת ספרד ירושלים”,ד”ר מרקס (האתר ‘הזמנה לפיוט’).

מלבד ההשפעה הספרדית יש להחשיב גם את ההשפעה של תקופת השלטון העות’מני שהחלה בשנת 1551, שנת הגעתו ללוב של ר’ שמעון לביא. עם השלטון חלה גם השפעה תרבותית ובכללה השפעה מוזיקלית. במאמר אחר “מבוא לתרבות המקאם” (האתר הזמנה לפיוט), כותבת ד”ר מרקס: “עיקרון מוזיקלי מרכזי בקרב קהילות יוצאי ספרד היה השימוש בשיטה המודאלית הערבית-טורקית (תורת המקאם), כמהלך מוזיקלי מובנה לתפילות השבת והחג. שליטתו של החזן העותמני-ספרדי בשיטת המקאמים הייתה מרכיב חשוב ביותר של אמנותו, והיא התבטאה בין השאר בשימוש באלתור מוזיקלי במקצב חופשי, שבוצע על ידו בחטיבות התפילה שהוא היה סולן בהם, להבדיל מקטעים אחרים בתפילה שהם בעלי לחן מוגדר ומושרים בד”כ ע”י הקהל”.

בכותבי שורות אלו נזכרתי באחת הפעמים שבהן עברתי לפני התיבה בראש השנה. כאשר ירדתי ממנה, ניגש אלי יהודי מבוגר ואמר לי: “הזכרת לי את התפילה של החזנים הגדולים בטורקיה”. מעולם, לצערי, לא שמעתי תפילה בנוסח יהודי טורקיה. אך - מי יודע? - אולי השפעת התקופה העות’מנית - טורקית בלוב הותירה את רשמיה בלחני התפילות שלנו, וזה מה שהרגיש אותו יהודי.

“גדול פייטני לוב היה ר’ מוסה בוג’אנח, שחי ופעל בטריפולי במאה ה-17 וחיבר למעלה ממאה פיוטים ושירים המיוחסים לו, וביניהם הפיוט המוכר ‘אערוך זמר תוך מקהלות’. רבי מוסה חי בטריפולי במאה ה-17 (נפטר ב- 1680). אישיותו ועשרות הפיוטים שכתב שופכים אור חדש על חיי הרוח של יהודי טריפולי במאה ה- 17 . שיריו נקלטו בקהילתו בטריפולי ואצל יהודי תוניס, והם מהווים מרכיב מרכזי בקובץ השירים החשוב ‘שאו זמרה’.

“חלק גדול מפיוטיו אמורים להשתלב בתפילה. זהו גם המנהג המשתקף מקובצי השירה והפיוט הטריפוליטאים הקדומים, ברם, יש לציין כי מנהג זה של שילוב פיוטים לא נתקיים בידיהם של יהודי לוב” – מתוך מאמרו של פרופ’ אפרים חזן על ר’ מוסה בוג’נאח – (האתר ‘הזמנה לפיוט’).

המושג ‘פייטן’ לא היה ממש נפוץ בלוב. בלוב היו בעיקר “חזנים”, והם לא התבססו על שליטה בתורת המקאם. החזנים למדו את מלאכתם במסורת שבעל-פה, מתוך השתתפות בתפילה והאזנה לחזנים הוותיקים ולא בצורה ממוסדת. הדבר ניכר בלחני תפילה קבועים, יחסית, לתפילות בשבתות הרגילות, לחן נעים וקבוע ללא קטעי “רשות” או שילוב של מנגינות “עדכניות”. בחגים המנגינות השתנו למנגינות “קבועות” המיוחדות לחגים עצמם, לדוגמה: בתפילת ערבית של שלושה רגלים הוסיפו קטע “רשות” (תופעה יוצאת דופן לכשעצמה) לפני חצי קדיש “פעולות א-ל מה נוראות...” לר’ פרג’י שוואט (פייטן תוניסאי שחי במאה ה- 16) ונהגו לשיר ‘ראו בנים’ ו-’השכיבנו’, דבר שלא נהגו בלילות שבת רגילים.

בראשית המאה העשרים תפס את מקום המסורת המוזיקלית היהודית-עות’מנית -סגנון התפילה הנקרא “ספרדי-ירושלמי”, סגנון מוזיקלי זה מבוסס גם הוא על השימוש במקאם, אולם הגוון המוזיקלי ייחודי למוזיקה הערבית. המצאת הגרמופון והאפשרות להקליט מוזיקה סייעו להתפשטות הסגנון המוזיקלי הערבי החדש שנוצר במצרים ובסוריה, ולהפיצו בכל ארצות המזרח התיכון ובתוכן - לקהילות היהודים. אלו אימצו את הלחנים החדשים ושילבו אותם בתוך מסורת הפיוט שלהם.

השפעות אלה חדרו וחודרות גם אלינו, אם כדי להיענות לדרישת הציבור שאינו בהכרח ממוצא לובי, ואם מאחר שהחזנים עצמם אינם בקיאים דיים בנוסח המקור. הבעיה אינה בחידוש עצמו אלא בכך שהמקור נשכח ונזנח. בספרו “בין מסורת להווי במשכנות הספרדים בירושלים”, הסופר יעקב יהושע מבכה את היעלמות התפילה והפיוט ב”נעם הספרדי” הישן: “מסופקני אם בני הדור הספרדי החדש יודעים את מובנן של המילים ‘נועם ספרדי’... לא זו בלבד שנעלם ‘הנועם’ בתפילותינו, אלא שאתו נעלמו גם ‘הנועם’ של הבקשות והפיוטים שליוו אותנו בבתי הכנסת בשעת שמחה ...”

בנימה אישית

בילדותי, בצהרי החג, הולך הייתי עם הוריי ע”ה לבית הכנסת ומקשיב לקריאת האזהרות לרבנו יצחק בר ראובן. החזן מתחיל “איזה מקום בינה, אי מזה ואי זה הוא...”, והציבור מצטרף בסיום ועונה: “מי ייתן ידעתי - ואמצאהו”. את הקטע הבא קרא מתפלל אחר, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. חלקם בעלי קולות נעימים, וחלקם פחות, חלקם דייקו, וחלקם פחות. הקהל שבא לשמוע, כיבד את הפחות דייקנים בקריאות “חאל עייניק” (פקח עיניך) ו”עוואד, עוואד” (דהיינו, חזור, חזור וקרא נכון), דבר שהעלה בת צחוק אצל כולם. תוך כדי חילקו לבאי בית הכנסת כיבוד שכלל, פרוסות בוקה די-דמה, עבמבר ורוזטה. עד שבשלב מסוים היה מגיע זמנה של מגילת רות, והחזן מתחיל את הפרק הראשון “ויהי, בימי שפוט השופטים...” אחד הלחנים המיוחדים לנו והיפים ביותר שאני מכיר, אולי לזה התכוון הסופר יעקב יהושוע באמרו - “נועם ספרדי”.
מי ייתן ידעתי - ואמצאהו.
vaturisi@netvision.net.il