מיוסף הראשון עד יוסף השני / דינה דנון - דאבוש

מתוך לבלוב 33, מארס 2020

יוסף רומני ז”ל נפטר לפני 28 שנים. כשבנו, פרופ’ מוריס רומני, בדק את המיפוי הממוחשב החדש של הקבר בהר הזיתים, הוא נדהם מהגילוי המקרי והמופלא של קברו בן 138 השנים של סבי סבו: ר’ יוסף רומאני זצ”ל.
 
רעד של קדושה אחז בי, כשקיבלתי הודעה מחיים רומנו על מציאת קברו של סבי סבו, ר’ יוסף רומאני זצ”ל בהר הזיתים, ועל הכוונה לערוך אזכרה ראשונה אחרי מאה שלושים ושמונה שנים!!!
 
לפי שבר מהמצבה ששרד, למדה משפחת רומנו את יום פטירתו, שלא היה ידוע עד אז. 
 
ר’ יוסף רומאני זצ”ל נולד בשנת התקנ”ז (1796), ונפטר בכ”א באב התרמ”א (1881) כשהוא בן שמונים וחמש שנים. השבר הנכון שרד!!!
 
באזכרה שהתקיימה ב- כ’ במנחם אב (21.8.2019), השתתפו כ 60-איש. רובם בני משפחת רומאני (רומני, רומנו) על ענפיה, שהגיעו מכל רחבי הארץ מצפת בצפון ועד לשדרות בדרום.
 
מספר חיים: “כבן למשפחת רומאני, תמיד שמעתי מסבי חיים על אבי השושלת שלנו, סבא רבא רבא שלי, ר’ יוסף רומאני שנולד בשנת 1796 והגיע באנייה ללוב ממקום בלתי ידוע, יחד עם שלושת אחיו, שגם שמותיהם אינם ידועים. 
 
שלושת האחים המשיכו מזרחה, ואילו יוסף היה הראשון שהשתקע בלוב. הוא נישא לבת המקום, מרת ייזה לבית ברדה, ונולדו להם שבעה ילדים: ארבעה בנים: אהרון, כמוס, פנחס ויצחק, ושלוש בנות- גלולה, חנה ורות.
 
המצבה: ישן וגם חדש. בראש המצבה האבן המקורית עם הכיתוב ותחתיה המצבה החדשה תחת זו המקורית שנהרסה.
 
 
 כשנמות יקברו אותנו בהר הזיתים
מבנגזי לשער הרחמים - שורשים עמוקים באדמת הקודש
חיים רומנו
לאמיתו של דבר, רק לאחרונה שמעתי על יהודים מלוב שהגיעו לארץ ישראל בסוף ימיהם כדי למות ולהיקבר בה. מספר חיים רומנו: “ידענו שאת סוף ימיו עשה הרב יוסף רומני זצ”ל בארץ ישראל ושזכה להיקבר באדמת הקודש, בעוד בניו ובנותיו נשארו בבנגזי ובחלקים אחרים של קירינייקה. היו גם עדויות שהוא נפטר בירושלים בשנת 1876 , כשהוא בן שמונים, וזהו, יותר מזה לא ידענו דבר. לכן הרצון לגלות את מקום קבורתו בער בי כל הימים.” אומר חיים. 
 
ואז, לפני כשנה, קיבל את שיחת הטלפון הדרמטית מפרופ’ מוריס רומני, לפיה נמצא, ככל הנראה, מקום קבורתו של ר’ יוסף רומני. גילוי מקום הקבורה הרעיש אותו.
 
גם אני התרגשתי מאד ובדקתי. מסתבר, שיהודים מלוב וממקומות אחרים, עשו את המסע הזה, מהגולה עד לירושלים, כדי למות ולהיקבר בהר הזיתים, סמוך לשער הרחמים.” לפי האמונה, דרך שער הרחמים, יבוא המשיח.
 
ספר זרובבל, המיוחס לזרובבל בן שאלתיאל, מתאר את מה שעתיד לבוא על עם ישראל באחרית הימים. הספר מתאר בפירוט רב את חזרת השכינה ואת ביאת המשיח אל ירושלים בלשון זו: 
“ויצא משיח ה’ וכל ישראל אחריו ויעמדו לפני שערי ירושלים מול הר הזיתים והאל הקדוש יעמוד בראש ההר... וגליות ירושלים יעלו להר הזיתים ותראינה ציון וירושלים ותשמחנה.”
 
‘שערי ירושלים מול הר הזיתים’ הוא שער מזרחי הקבוע בהר הבית, ומניחים שאלו הם שערי הרחמים.
 
ראיינתי לאחרונה  את קובי פרג’ון- מור על אביו, אסיר ציון שלום פרג’ון. הסתבר שחואת’ו פרג’ון, סבו של שלום, היה מארגן נסיעות ליהודים שבאחרית ימיהם עזבו את לוב ועשו דרכם לארץ ישראל, כדי להיקבר בהר הזיתים. זה היה חדש עבורי, שהיו אנשים שעיסוקם היה לספק שירות חיוני של הכנה לביאת המשיח ולתחיית המתים. מרטיט.
אחרי מאה שלושים ושמונה שנים
פרופ׳ מוריס רומנו
מספר פרופ’ רומני: “לפני שנים קנינו חלקת קבר בהר הזיתים. כשאמי ליזה לבית תמם נפטרה בארה”ב בשנת 1987 , הבאנו אותה לקבורה בירושלים, ואבי חזר להתגורר בארץ אצל דודתי, אחות אמי. בדצמבר  1991 נפטר גם אבי, יוסף רומני, והוא  נקבר בחלקת הקבר המשפחתית.” והוא ממשיך: “לפני כשנה, אחרי האזכרה נכנסתי, כהרגלי מזה שנים רבות, לשתות קפה בקיוסק הקטן מרכז מידע של הר הזיתים, שבו מספר שולחנות וכיסאות, אך הוא גם מקום להתרועע. שם הבנתי, שהוחל בתהליך מיפוי ממוחשב של בית העלמין. ביקשתי לברר אם מקום קבורתם של הוריי מופיע כבר במחשב.”
 
פרופ’ רומני משחזר בהתרגשות: כאשר בדקו את שמו של אבי, יוסף רומני, אמרו לי שיוסף רומני אבי, מופיע אבל יש עוד יוסף רומני יותר מבוגר, משנת 1700 ומשהו או 1800 ומשהו.” שום דבר לא הכין אותו לידיעה כזו: “לא האמנתי. אמרתי שזה לא יכול להיות, ושאלתי אם יש תיעוד כלשהו ובמקביל התקשרתי לחיים רומנו מחבר השושלת של המשפחה וסיפרתי לו שיש עוד יוסף רומני שקבור בהר הזיתים, וכך פרופ’ מוריס רומני וחיים רומנו עלו בדחיפות לירושלים לנסות לאתר את מקום קבורתו על הר הזיתים. בעזרת המאגר הממוחשב אותר המקום. המצבה שעל הקבר הייתה שבורה אבל למרבה המזל, החלק החשוב מאבן המצבה שבו מצוין יום הפטירה (כ”א באב התרמ”א 1881 נותר שלם ושפך אור על שנת הפטירה של אבי השושלת, מידע חשוב מאוד לתולדות המשפחה ולחקר חכמי לוב. 
 
כמה מסעיר, מיוחד ומרגש שאחרי מאה שלושים ושמונה שנים, אפשר לערוך אזכרה במקום קבורה ידוע. מציאת הקבר הבהירה שיוסף רומני נפטר בשנת 1881 כשהוא בן 85 ולא כפי שסברו קודם.
 
זה שבע שנים חיים רומנו חוקר במסירות רבה את תולדות משפחתו משפחת רומני – שמקורה בבנגזי שבלוב, אם באיסוף חומר כתוב, אם בהסתייעות ברישומים ישנים, אם במאגרי מידע ממוחשבים ואם בתחקור וריאיון בני משפחה רבים, עד לבניית אתר אינטרנט משפחתי שמהווה תמונה נאמנה לתולדות המשפחה, אם כי מסתבר שלא שלמה. 
 
גילוי מקום קבורתו וגילוי תאריך הפטירה, באופן כה מקרי כמעט פלאי, של אבי השושלת, מהווה ציון דרך בעבודת התיעוד של משפחת רומאני-רומני-רומנו. 
 
מציאת הקבר השלימה משבצת משמעותית של מידע על הראשון לשושלת רומני בלוב.
 
חכמי לוב
הרב יוסף רומני, גדל והתחנך על ברכי התורה ועל ערכי היהדות, והיה לרב גדול בעירו בנגזי. עדות לכך יש בספר “הגיד מרדכי” – קורות לוב, יהודיה, יישוביהם ומנהגיהם, (תמונה של הספר), שם כותב רבי מרדכי בן יהודה הכהן שבשנת התקצ”ו 1836), ביקר בעיר בנגזי הדיין ר’ נתן אדאדי. משנוכח שהשוחט אינו בקיא במלאכתו, הוא הטיל על ר’ יוסף רומאני ללכת ללמוד בטריפולי את מלאכת שו’ב (שוחט ובודק) וכך היה.
 
שניים מבניו הפכו ברבות הימים אף הם לרבנים ידועים: רבי אהרון רומאני ורבי כמוס רומאני, וגם פנחס ויצחק רומאני עסקו בתורה.
לאחר קום המדינה התחילו לעלות ארצה נכדיו וניניו של יוסף עם כל משפחותיהם. 
 
חלק אחר העדיף לעבור למדינות אחרות באירופה כמו איטליה, צרפת וארצות- הברית. במשך השנים חלק יכר מהם שינו את שם משפחתם מרומאני לרומנו, אך עד היום ישנן עדיין משפחות אשר נשארו בשם משפחתם המקורי “רומאני”. לדוגמא: פרופ’ מוריס רומני.
 
עבודת תיעוד על שורשי המשפחה
הקשר שלי עם חיים רומנו התחיל כאשר פעלתי לתיעוד יהודים יוצאי לוב בשיתוף הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, והוזמנתי מטעם “דורות ההמשך לשואה ולגבורה” להדליק נר בטקס “לכל איש יש שם” שנערך ב”צוותא” ת”א, לזכר אחי הרצל ז”ל שנספה בשואה. החלטתי להרחיב את היריעה. פניתי בפייסבוק למי שמעוניין להעביר אליי שמות של יהודים מלוב שנספו בשואה, כדי שאקריא את שמותיהם בטקס.
 
חיים העביר אלי שמות של שלושה-עשר מבני משפחתו שנספו בשנת 1943 בהפצצה של כוחות הברית על מחנה לה מארסה שבתוניס שאליה גורשה המשפחה מלוב. מאז אנחנו בקשר שוטף. 
 
בין הנספים היו גם מאיר חורי ואמו מזל לבית רומאני. מספר יצחק חורי: “אמי הייתה בחודש השישי להריונה הראשון, כאשר אבי מאיר, יליד בנגזי, נספה בהפצצה, והוא בן עשרים ואחת. הוא לא זכה להכיר אותי, ואני לא זכיתי להכיר אותו. נולדתי יתום מאב.” גם סבתו מזל נספתה יחד עם בנה מאיר. עד היום קבורים כולם באותה חלקה בבית העלמין היהודי “בו-רג’ל” בתוניס. יצחק מספר שבשנת 2000 ביקרו אחדים מבני המשפחה בתוניס, וברור שהגיעו לבית עלמין לחפש את קברי יקיריהם ולפקוד אותם. בין הפוקדים את הקברים היו: רחמים רומנו ויצחק חורי, שמצאו קברים של שניים: רחל רומאני ומאיר חורי. הם שיפצו את המצבות. השניים מעידים שרגע מציאת המצבות לאחר 57 שנים מאז האסון היה רגע עילאי. 
 
גלגל חוזר: מציאת קבר אבי המשפחה יוסף רומאני לאחר 138 שנים מפטירתו  גם הוא היה, ללא ספק, רגע עילאי.
 
 על ר’ כמוס רומאני, בנו של יוסף רומאני הראשון זצ”ל לא מצאתי חומר. במהלך חיפושיי הרבים גיליתי לוח שנה ל-2003/4 שנתן לי אחי ברוך דבוש ז”ל, שכמו שראה את הנולד אמר לי: “שמרי את זה, אולי תצטרכי אותו...”. לוח שנה זה הוא של “אור שלום”, מרכז לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב בת-ים. פניתי לפדי בנעטיה וביקשתי רשות להשתמש בו, והוא, באדיבותו כי רבה, אישר לי זאת. תודה רבה פדי.
ֿ-------------
בספר “הגיד מרדכי” מופיעים תיאורים נוספים ששופכים אור על המצב התורני בבנגזי בתחילת המאה שעברה, וקשורים גם למשפחת רומאני, וכך כתוב: בשנת התר”ט (1919) מצאתי בבנגזי 230 תלמידים, מהם סך של 130 שלמדו בבית ספר איטלקי ו-100 תלמידים שלמדו בתלמוד תורה. נמצא גם בתלמוד תורה מורה שפת עבר, איש ירושלמי ששמו היה חכם מאיר עקנין , נותן לקצת מן התלמידים את לימוד שפת העברית. תלמידיו מקבלים את הלימוד בהנהגה יפה. מנהל תלמוד תורה היה הר’ אליהו ג’וילי, וסגניו היו: הרב עזורא רומאני, הרב כמוס פלאח, הרב מוכאי בן דוד, הרב שמעון ארביב, הרב שלום לגזיאל, הרב חי גביזון והרב נימני חורי.״
------------

משפחת רומאני - מאיטליה ללוב

המשפחה מציינת שר’ יוסף רומאני זצ”ל הגיע ללוב דרך הים, אך לא ידוע מאין. ככל הנראה, מוצא המשפחה מאיטליה, שכן לפי ספרי ההיסטוריה, אנחנו למדים שבשלהי המאה ה-18 עד סוף המאה-19, רבים מיהודי איטליה היגרו ללוב, שהייתה אז בתקופת שגשוג ופיתוח מבחינה כלכלית. בין שמות המשפחה בקרב יהודי לוב המעידים על מוצאם האיטלקי: קסנטיני, רג’יניאנו, בוארון, ונטורה, בריגה, רומאנו, סאסי ועוד.