בלוב שלפני מלחמת העולם השניה פעלו שתי תנועות נוער ציוניות: הראשונה, אגודת הספורט "בני-ציון" שנוסדה בטריפולי בשנת 1920, אגודה שהצטרפה ל"מכבי" העולמי בשנת 1926, ולפעילות הספורטיבית והבידורית התווספה פעילות חינוכית תרבותית, שהיה לה גם גוון ציוני, ונטלה חלק במכביה בשנת 1935. אגודת "בן-יהודה", שנוסדה בשנת 1931, הקימה את בית הספר "התקווה", היתה אמונה על מחלקת החינוך ומתן שיעורים בעברית, סייעה לאיגודים מקצועיים ולאגודת הנשים A.D.E.I, הקימה סניפים בבנגאזי ובכל רחבי לוב.
תנועת נוער חלוצי, טריפולי
אגודות אלו חידשו ואף העצימו את פעילותן לאחר מלחמת העולם השניה. מכבי הקימה את "מכבי הצעיר", הרחיבה את פעילותה הציונית כמו גם הספורטיבית, והשתתפה במכביה השלישית בשנת 1950. "בן יהודה", בסיוע החיילים הארצישראליים ושליחים מארץ ישראל הקימה את תנועת "הנוער", ותנועת "החלוץ", ושתי הכשרות חקלאיות שהכשירה חלוצים לארץ-ישראל.
צופים עבריים במבצע התרמה לקרן קיימת לישראל
עליית בוגרי תנועות הנוער 1947-1948
לצד "מכבי" ו"בן יהודה", קמו תנועות נוער נוספות: "הצופים העבריים", בראשותם של ר' פריז'א תייר ועמוס בוכבזה. אף שהיתה צופית בעיקרה, התקיימה בתנועה פעילות ציונית, וכן "האיחוד", "גדוד מגיני השפה" ו"בני-עקיבא". בשנת 1949 התאגדו כל תנועות הנוער (למעט "מכבי") ב"איחוד תנועות הנוער החלוציות בני-עקיבא". מיטב הנוער, בוגרים מכל תנועות הנוער הציוניות, נמנו על חברי ה"הגנה" ועל המעפילים בהעפלה בלתי-לגאלית וכ-800 מחבריהם עלו במסגרת "עליית הנוער".
בלוב העצמאית רק אגודת "מכבי" המשיכה בפעילותה הספורטיבית. אולם בשנת 1953 נסגר המועדון בתואנה המופרכת של פעילות נגד המולדת הערבית הלובית, כביכול, ובכך בא הקץ לפעילות העניפה של תנועות הנוער בלוב, שנמשכה למעלה משנות דור.
