העלינו לאתר רשימות של לעולים מלוב באוניות גלילה, אילת, עצמאות והרצל, בין השנים 1949 ל1951, על פי מסמכים מהארכיון הציוני.
הרשימות האותנטיות בקישורים כאן:
מדברי ברוך דובדבני שליח הסוכנות על עליית יהודי לוב:
"מדי דברי בעליית גולת לוב, יהמה לבי. ראיתי הרבה גלויות […] מהן עליה גלויה, ישירה, 'בעצם היום הזה' לאור השמש 'נגדה נא כל הגויים', ומהן נעלמה - בריחה - העפלה בחשכת לילה […].
ראיתי גם עליות רבות העולות במספרן מעליית יהודי לוב […]. אולם, דומני שלא אגזים אם אומר, כי כמעט לא הייתה עליית נשמה לשום עליה כאשר הייתה לעליית יהודי לוב.
כל כולה נדלקה והוצתה באש הגאולה ותפעם בה המשיחיות הישראלית בכל תפארתה והודה.
ימי העליה בטריפולי – ימי משיח היו שם. חג גדול אחד, כאשר חזו נביאי-יה במרום נבואתם את עת הגאולה של קיבוץ הנידחים והאובדים מארץ אשור ומארץ מצרים.
מי לא יזכור ברטט לב העליה לאוניות העבריות שנשלחו מחיפה, עיר-חוף במדינת ישראל בהתחדשותה, לטריפולי, הנמל המוסלמי-בריטי? כיצד עלו על האוניות "עצמאות", "הרצל", "אילת", "קדמה", "גלילה", "ירושלים" וכו' רבבות יהודי לוב, על נשיהם, זקניהם ועולליהם, ודגל ישראל התכול-לבן, כחופה להם ממעל? כלום שכחנו כיצד 1500 יהודים, עדה מצטופפת באוניה "עצמאות", פורצת בשירת הים "אז ישיר משה", כשהאוניה מתנתקת מחבלי טריפולי ללב-ים, בדרכה לפדותה? שרו אלה שבספינה, ושרו אלה שבאו ללוותם בחוף, וגם השוטרים הבריטים זלגו עיניהם דמעות, ועמדו נפעמים למראה נורא-הוד זה. אף גם אם ראית מחזה זה בכל אוניה שהפליגה מנמלי טריפולי, לא גס ליבך במראה החוזר ונשנה, ומחדש חיית כל פעם עליה זו בכל ישותך. כלום נשכח כיצד "מזרה ישראל יקבצנו" – ואלפים החלו להתלקט לטריפולי מכפריהם הנידחים בלב מדבר סירט, ומרחק של מאות קילומטרים בשיירות ארוכות וספרי-תורה בראשם? הלא נזכור את הריקוד המלהיב של זקנים ונערים עם ספריהם בידיהם כאש עברו בכל כפר ועיר בדרכם לנמל טריפולי, ותהום הארץ לקולם. לא אחד ממראות נשגבים אלה העלה בדמיוני ימים-מקדם, ימי מלכות ישראל, כאשר צעדו נושאי-הביכורים למקדש 'וחליל מכה לפניהם' ואנשי הערים והכפרים בדרך יוצאים לקראתם בברכת 'בואכם לשלום', ושמחים ורוננים. אך הפעם לא נושאי ביכורים משדמות המולדת ומכרמיה היו אלה, כי אם בני גלות עתיקה מזה אלפיים שנה, עניה ומרודה, גולה וסורה, ששמעה קול שופרו של משיח, והיא שבה לקנה, לביתה, לארצה […].
עתה, כאשר באה שעת גאולת יהודי לוב, הגיח והתפרץ מתהומות הנשמה של יהודים אלה, כל המכאוב שצרו בלבבותיהם עשרות דורות רבים, כל האון והגבורה והעוצמה והמרי שהיו חבויים בחובם מזה עידן ועידנים, כל האמונה והתקווה לחזון שנשאו בנפשם ודמם בכל הזמנים, כל השמחה של 'הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי ותאזרני שמחה' והפכו לגל שמחה והודיה אחד: 'אשירה לה' כי גאה גאה – עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה'".
