קישור לדפדוף בגליון לבלוב 19 כקובץ PDF 

נשיא המדינה ראובן ריבלין פתח ב-30 בנובמבר 2014 את אירועי יום הזיכרון לציון היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב, בעקבות החוק בנושא שנחקק בכנסת. הייתה זאת הפעם הראשונה שבה ציינה מדינת ישראל בטקס ממלכתי את הטרגדיה האנושית שפקדה את מיליון היהודים שחיו במזרח התיכון ובצפון אפריקה, שברובם הגיעו לישראל כפליטים, וכיום הם וצאצאיהם מהווים כמחצית מאוכלוסייתה. ה-30 בנובמבר נקבע כיום לציון הטרגדיה הזאת, משום שהוא בא אחרי כ"ט בנובמבר, יום החלטת החלוקה בעצרת האו"ם. במועד היסטורי זה חששו קהילות רבות של יהודים בארצות ערב ואיראן מהלחץ שהפעילו עליהם הממשלות, ובסופו של דבר נאלצו לעזוב את מדינותיהם בהותירם מאחוריהם את רכושם הפרטי והקהילתי, וזה הוחרם על ידי השלטונות הערביים.

דווקא האמריקאים היו אלה שהתייחסו לסוגיית רכושם המוחרם של היהודים במסגרת המשא ומתן שניהלו בין ישראל לפלשתינים. בישראל שררה הזנחה ממושכת של הסוגיה (כפי שמעיד דו"ח מבקר המדינה מ-5.2.2014). הצורך לטפל בנושא נקבע כבר בחוק שנחקק בכנסת ב-2010 ביזמת ח"כ נסים זאב. למרות זאת, עד כה שררה התעלמות ישראלית מהסוגיה. זאת לעומת סוגית הפליטים הערביים וזכויותיהם במסגרת "זכות השיבה", הנמצאת  במרכז השיח הציבורי, כולל בהקרנת סרטים בסינמטקים. 

יש השואלים מה עניינם של הפלשתינים לסוגיית רכוש היהודים במדינות ערב. ובכן, לאלה ששכחו, עם הקמת מדינת ישראל התרחשו שתי טרגדיות אנושיות גדולות: האחת היא עקירתן האכזרית של הקהילות היהודיות שחיו במדינות ערב במשך אלפי שנים, והשנייה היא הנכבה (האסון) שפקדה את הערבים בעקבות מלחמתם בישראל ב-1948. אי אפשר לדון בטרגדיה אחת בלי להזכיר גם את האחרת. תלאותיהם של היהודים שיצאו ממדינות ערב נמשכו מספר שנים - כאשר שהו במעברות אוהלים בישראל, ואילו תלאותיהם של הערבים הפלשתינים שלא באו אל קצן, והם עדיין חיים בתנאים מחפירים. למרות זאת אין הצדקה למנוע מיהודי ערב את הפיצוי בעבור רכושם הפרטי והקהילתי שנותר במדינות ערב. צדק חייב להיעשות ולהראות.

צריך לזכור ולהזכיר כי הערבים הפלשתינאים הם שדחו את הצעת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 לחלוקתה של פלשתין המנדטורית לשתי מדינות – יהודית וערבית. הם שיזמו את המלחמה נגד ישראל, ולחמו ביחד עם אחיהם הערביים נגד היישוב היהודי בהוליכם שולל את בני עמם ובהבטיחם להם שיקבלו את כל פלשתין. המנהיגים הערביים הפלשתינאים, ובראשם המופתי חאג' אמין אל חוסייני, הציתו תבערה בכל המזרח התיכון וגררו את אחיהם לפליטות הנמשכת עד היום. הם גם מתנגדים ליישובם של הפליטים ומשמרים את אומללותם בגלל האידאולוגיה הגורסת כי שיקומם יועיל לישראל.

על פי החוק לציון היציאה והגירוש, יעודד שר החינוך פעילות חינוכית הקשורה ליום הזיכרון הזה, ושר החוץ יורה על קיום פעילויות, לרבות באמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ להגברת המודעות הבינלאומית באשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן וזכויותיהם לפיצוי, כולל סוגיית רכושם הקהילתי והפרטי שהוחרם במדינות ערב, והשר לאזרחים וותיקים יפעל להנצחת מורשתם של יהודי ערב ואיראן.

העובדה שהיהודים באו ארצה ממניעים ציוניים אינה צריכה לגרוע ממעמד הפליטות שלהם. כבר ב-1957 הכיר הנציב העליון לפליטים של האו"ם ביהודים שנאלצו לעזוב את מדינות ערב כבפליטים בהתאם לאמנת האו"ם.

הנציגים הערביים באו"ם, הייכל פאשה המצרי, פאדל אל ג'מאלי העיראקי וג'מאל חוסייני, ראש משלחת ערביי פלשתין ואחרים, הזהירו כי חלוקת פלשתין תוביל להתקפות על הקהילות היהודיות במדינות ערב עד כדי סכנה לחייהם. וכך אכן היה.

העצרת הכללית של האו"ם התעלמה מכל העובדות הללו. היא קיבלה עשרות החלטות התומכות בתביעות הערבים הפלשתינים, ואף הקימה סוכנות סעד מיוחדת (אונר"א) עם תקציבי עתק עבורם, אבל לא קיבלה שום החלטה הנוגעת ליהודים יוצאי ערב. גישה חד-צדדית זאת לא הביאה לפיוס אלא אף גרמה להחרפת הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ישראל לא עשתה מאמץ ראוי להתנער מאשמת יצירת בעיית הפליטים הפלשתינים, ולא מנעה עריכת הפגנות אלימות למענם, אף על פי שהחלטת האו"ם 194 מ-1948 לא הטילה עליה את האחריות לבעיה.

אכן, ההיסטוריה המזרח תיכונית איננה תחרות בין טרגדיות – בין אם אירועיה היו "נכבה" פלשתינית או "חילופי אוכלוסין" בין יהודים וערבים, ועדיין אין זה מוצדק להקדיש תשומת לב בלעדית לסבלו של צד אחד בלבד  - הפליטים הערבים הפלשתינים - ולהתעלם מהאחר.

הגיע הזמן לפתור את בעיית הפליטים הערבים הפלשתינים שפזורים במדינות ערב, ולהעניק פיצויים ליהודי מדינות ערב על הרכוש שהותירו מאחוריהם במדינותיהם, כצעד חיוני בדרך למציאת הסדר לסכסוך הישראלי-פלשתיני. ישראל חייבת להציג את התמונה הכוללת של פליטי המזרח התיכון.

בשנת 2000 הציע הנשיא לשעבר ביל קלינטון להקים קרן בינלאומית אשר תפצה הן את הפלשתינים והן את יהודי ערב, במקומות שבהם הם יושבים כעת. הצעת קלינטון זכתה לתמיכת בית הנבחרים של ארצות-הברית בהחלטה מס' 185, שהתקבלה פה אחד ב-1 באפריל 2008. יש להניח, כי הקמת הקרן תזכה לתמיכת גורמים בינלאומיים. מדינות העולם המסייעות, בעקיפין או במישרין, בשימור בעיית הפליטים הפלשתינים חייבות אף הן לסייע ביישובם הקבוע במקומותיהם הנוכחיים, בהתבסס על הדגם של יישוב הפליטים היהודים ממדינות ערב, שהגיעו לישראל בשנות ה-50.

בעיית פליטי המזרח התיכון מחייבת פתרון כולל. בארצות-הברית פועל הארגון "צדק למען יהודי ערב", ובישראל פועל מרכז הארגונים של יהודי ערב ואיראן בראשות מאיר כחלון למען השגת הכרה בזכויות יהודי מדינות ערב. הכרה זאת חיונית בדרך למציאת פתרון צודק לטרגדיה האנושית שהתרחשה במזרח התיכון. נקווה שהחוק לציון היציאה והגירוש יגביר את המודעות למורשתם העשירה של יהודי מדינות ערב, שהיא מורשת עם ישראל, ולטרגדיה האנושית שחוו עם בואם  לישראל, מודעות שתתורגם להחלטות מעשיות בנוגע  לרכוש שהותירו בכל מדינות מוצאם.