לצד הפעילות הציונית הצרופה, קומץ צעירים של בני הקהילה היהודית בטריפולי, ביניהם חברים בתנועה הציונית בלוב, החליטו בראשותו של רוברטו ארביב, לייסד אגודת ספורט להפעלת בני הנוער בשעות הפנאי, בענפי ספורט שונים.

לאחר חבלי לידה קשים והתגברות על מהמורות ארגוניות, נוסדה בשנת תר"פ (1920) אגודת הספורט "בני ציון", אשר ריכזה, בשלב ראשון, את פעילותה באחד מחדרי בית-הכנסת "דאר לקאיד". מחוסר סיוע במימון, חברי האגודה רכשו ביגוד וציוד מכספם הפרטי, מינו מאמנים מבין החברים והחלו להתאמן במרץ בענפי ספורט שונים במתקנים מאולתרים, וההישגים לא אחרו לבוא. במהלך השנה הראשונה לייסודה של האגודה בשנת 1921, בעת ביקורו בלוב של יורש העצר האיטלקי הנסיך אומברטו דה-סאבויה, נערכה בחסותו תחרות צליחת נמל טריפולי בשחייה, למרחק 3 ק"מ. בתחרות זו, שהשתתפו בה 28 שחיינים, ערבים, איטלקים, יוונים ומלטזים, נטלו בה חלק גם שני שחיינים חברי אגודת "בני ציון". שני שחיינים אשר עשו חיל בתחרות וזכו במקום הראשון והשלישי. בני הקהילה וחברי האגודה מלאו גאווה, כאשר חיים – חלומה (ויטוריו) מגנאג'י, שהגיע ראשון בתחרות, עמד על דוכן המנצחים לקבלת הגביע ונענדה לו על חזהו סיכת זהב משובצת ביהלום ע"י הנסיך אומברטו בעצמו.

זכייה זו, בתחרות השחייה היוותה, לא רק מקור גאווה, כי אם גם, רוח גבית ועידוד רב לחברי האגודה, שהגדילו את השורות, הוסיפו ענפי ספורט נוספים, הגבירו את האימונים במרץ רב וההישגים הלכו ותכפו הלכו והתעצמו. כבר בשנה לאחר מכן, בני האגודה הגדילו את הישגיהם בתחרות השחייה וזכו בארבעת המקומות הראשונים. לצד הרחבת הפעילות הספורטיבית בקרב בני הנוער, להגדלת ההישגים, שנשנו במשך השנים והתרחבו בענפי הספורט השונים, כמו: כדור-מים, כדור-רגל, כדור-סל, מרוצי אופניים, אגרוף ואתלטיקה, האגודה הקימה מספר קבוצות מקבילות בכל ענף, שהתחרו ביניהן להגברת המיומנות והמצטיינים השתתפו בתחרויות בקבוצות הייצוגיות. ולא בכדי, עד מהרה, ארונות האגודה גדשו עשרות גביעים, מדליות ותעודות.

בעידודם של חברי התנועה הציונית והודות לפעולתם של רוברטו ארביב וגבריאל ברדה, אגודת "בני ציון" הצטרפה בשנת תרפ"ו (1926) להסתדרות העולמית של מכבי, ומכאן והלאה נשאה את השם "מכבי לוב", והרחיבה את פעילותה, מלבד בספורט, לתחומים נוספים, שחלקם החלו לקבל יותר ויותר גוון ציוני. למכבי, שבני המעמד הגבוה גילו בה עניין ונטלו חלק בפעולותיה, החלו להגיע תרומות, עברו לבניין חדש ומרווח (שהועבר למכבי ע"י משפחת פלח-קיש ללא תמורה). בבניין החדש, שכלל אולם גדול למסיבות ולאירועים ומספר חדרים לפעילויות ולמפגשים חברתיים ובידוריים, כיתות לימוד למתן שעורי ערב בעברית וללימוד השפות אנגלית וצרפתית, ספריה עשירה ופינת קריאה, וכו'. הוקם תיאטרון, על טהרת חברי מכבי (כאשר לימים, הרוח החיה היה שלמה-מומו תשובה) - במאים, שחקנים ותפאורנים, שהעלה בתחילה מחזות תנכיים בשפה הערבית, כמו: יוסף הצדיק, אסתר ואחשורוש, יהודית והולופרניס ועוד, ולאחר מכן גם הצגות באיטלקית. הצגות, אשר הוצגו מספר רב של פעמים באולמות גדושים, בתיאטראות הגדולים בעיר, כאשר לא פעם, נכחו גם מושל העיר, אנשי ממשל ומינהל, מנהיגי העדות השונות, וכולם הללו ושיבחו את ההצגות המרהיבות ואת הרמה המקצועית. בשנת תרצ"ב (1932), מכבי הוציאה לאור ביטאון בשפה האיטלקית, תחת השם "Diana dei Maccabei", שתוכנו היה ספורטיבי וחינוכי-מסורתי.

לקראת המכביה השנייה, שאמורה להתקיים בשנת תרצ"ה (1935), כבר שנה קודם החלו הכנות קדחתניות ואימונים מרוכזים ומפרכים בענפי הספורט השונים. במקביל בבימויו של רוברטו ארביב, הועלתה ההצגה בשפה האיטלקית "ביקור בארץ-ישראל", שהייתה כולה שיר הלל לארץ-ישאל ותעמולה למכביה ולקרן-הקיימת. השתתפות מכבי לוב במכביה השניה, עוררה התרגשות רבה בקרב בני הקהילה, כ-2,000 איש ואישה, זקנים וטף לוו לנמל את משלחת 40 הספורטאים והמלווים בראשותו של רוברטו ארביב, שנפרדו מהם באיחולי הצלחה, בצהלולים ובשירת התקווה, שנשמעה באון. משלחת, שהפליגה לאלכסנדריה ומשם המשיכה ברכבת לתל-אביב, השתתפה במצעד הפתיחה תחת השם ליביה – LYBIA, נטלה חלק בתחרויות, שנערכו במהלך המכביה ושובצה במפגן ההתעמלות, שנעל את המכביה. יש לציין, שחלק מהספורטאים, "שהציצו ונפגעו", בתום המכביה החליטו להשתקע בארץ-ישראל ולא לשוב ללוב (אף שהדבר לא עלה בידם, בשל התנגדותו של המנדט הבריטי בארץ).

למרות הפעילות הבידורית במכבי, שבאה לקבץ את הצעירים היהודים בחברותה ולא לרעות בשדות זרים, כמו נשפי הריקודים במוצאי שבתות, בשל הפעילות המורחבת יותר, כולל זו בעלת הגוון מסורתי וציוני משהו, בשנת תרצ"ח (1938) קבוצה של כ-100 חברים, החליטה לפרוש ממכבי. חברים, אשר רצו להתרכז בפעילות בידורית בלבד (ריקודים, נשפים ומשחקי מזל), והקימו חוג חדש "Gioventu Israelitica Tripolitana" ("הנוער הישראלי מטריפוליטניה"). חוג, שפעל כמעט ארבע שנים, ובשל קשיים כלכליים בתקופת מלה"ע השנייה, הפסיק את פעילותו.

במחצית השניה של שנות ה-30, בשל התחדדות היחסים עם השלטונות האיטלקיים, עם החלת "חוקי השבת", התעוררות האנטישמיות ובמיוחד לאחר החלת "חוקי הגזע", הצטמצמה הפעילות של מכבי, במיוחד זו הספורטיבית הבין-עדתית והתרכזה בקבוצות מכבי בינן לבין עצמן. בניגוד לאיסור על פעילותה של בן-יהודה, פעילות מכבי, אמנם מצומצמת יותר, נמשכה גם לאחר פרוץ מלה"ע השניה בשנת 1939 ואף לאחר הצטרפות איטליה למלחמה בשנת 1940. אולם בשל המלחמה ומוראותיה, עד מהרה פסקה פעילות זו כמעט לחלוטין, אף שהמועדון נסגר רק בשנת 1941 ועד סוף המלחמה בלוב.

בתום מלה"ע השנייה על אדמת לוב, לאחר כניסתו של פילדמרשל מונטגומרי לטריפולי ב-23.1.1943, כבר במרץ 1943 "מכבי" חידשה את פעילותה המסורתית מלפני המלחמה. פעילות, אשר הלכה והתרחבה הלכה והתעצמה, במיוחד עם פתיחת המועדון המפואר החדש, בבית העירייה ובבית המשפט של הממשל האיטלקי לשעבר, שהוחכר ע"י הבריטים. מועדון, שכלל 25 חדרים, אולם תיאטרון גדול עם במה מפוארת, 3 אולמות שעשועים, ספריה עשירה ואולם קריאה, אולם התעמלות ועוד. כמו-כן, מכבי חכרה מהשלטונות הבריטיים אצטדיון ספורט, שכלל 1500 מקומות ישיבה. אצטדיון, אשר נחנך בספטמבר 1944, במעמד המושל הבריטי (בריגדיר בלקלי) וראשי השלטונות הבריטים (ביניהם היהודי-הארצישראלי מיג'ור ארקין, ראש עיריית טריפולי) וחברי הנהלת הקהילה, בהשתתפות חיילים ארצישראליים ובני קהילה רבים. חנוכת האצטדיון, הייתה ברוב פאר והדר, במפגן ספורטיבי מרהיב של 120 ילדים ובמשחק כדורגל ידידותי בין קבוצת "מכבי לוב" לבין קבוצת הצבא הבריטי במקום.

כעבור כשנה מחידוש הפעילות המסורתית של מכבי, ראשי אגודת מכבי החליטו להקים בשנת 1944 את "מכבי הצעיר", אשר ריכז ילדים ונערים צעירים (בעיקר מבני האמידים) בפעילויות שונות – ספורטיביות, חברתיות וגם כאלה בעלות גוון ציוני. כמו-כן, ראשי מכבי, שמרו על קשר הדוק עם החיילים הארצישראליים, ששרתו בצבא הבריטי ואף דאגו להם לערוך את סדרי הפסח במועדון מכבי, בהדרת קודש.

לאחר פרעות נובמבר 1945, מכבי הסירה את מעטה ההסוואה, כמעט בגלוי, היותה אגודת ספורט וחברתית כביכול, ופנתה יותר ויותר לפעילות ציונית והפכה לתנועת נוער, שניתן להגדירה כתנועת נוער ציונית לכל דבר, אף שלא הגדירה עצמה כך באופן רשמי. בין כתלי מכבי רחשה פעילות ענפה בעלת גוון ציוני; בוגרים ממכבי נמנו על חברי ההגנה, נטלו חלק בגיוס חברים, ברכישת נשק, באימונים ובהגנה בפרעות יוני 1948; ורבים מחברי מכבי נמנו על המעפילים הבלתי-לגאליים מלוב לארץ-ישראל; בשנת 1946, מכבי סייעה בהקמת ההכשרה העירונית, בהקצותה בניין במגרש גדול השייך לה, לפעילותם והשכנתם של חברי ההכשרה, בראשותו של יוסף גוטע.

לנוכח פרעות נובמבר 1945 ותוצאותיהן, מכבי הפסיקה את תחרויות הספורט הבין עדתיות (במיוחד עם הערבים), והגבילה עצמה למשחקים ידידותיים בלבד במגרשיה עם קבוצות אמריקאיות, ולתחרויות ומשחקים בין חברי מכבי בינם לבין עצמם. משחקים ותחרויות, אשר הכשירו את חברי מכבי למכביה השלישית, שהתקיימה במדינת ישראל בשנת 1950. מכביה, שבה משלחת צנועה של מכבי, שייצגה את הקהילה היהודית בלוב, אשר הייתה בעיצומה של העלייה הגדולה והברוכה, בהפלגות ישירות מנמל טריפולי לנמל חיפה. ולא בכדי, רבים מחברי המשלחת למכביה השלישית, בסיומה "עשו עלייה" ולא שבו ללוב.

בשל מעמדה הרשמי של מכבי, כאגודת ספורט-חברתית, ובמחשבה להמשיך את פעילותה זו בקרב בני הקהילה, שבחרו להישאר בלוב, שאמורה להיות בקרוב עצמאית, מכבי החליטה לא להצטרף בשנת 1949, לאיחוד כל תנועות הנוער הציוניות בלוב- "אחוד תנועות הנוער החלוציות בני-עקיבא". מכאן והלאה מכבי שמרה על עצמאותה וככל, שלוב הלכה והתרוקנה מיהודיה במהלך העלייה הגדולה, פעילותה בעלת הגוון ציוני הלכה והתמעטה עד להפסקתה הסופית, עם עצמאותה של לוב, ופעילותה הצטמצמה לפעילות ספורטיבית ובידורית בלבד, שכללה גם פעילות שעות פנאי, כמו טניס ורכיבה.

פעילות זו של מכבי בלוב העצמאית נמשכה עד שלהי שנת 1953, אשר פסקה עפ"י החלטת ממשלת לוב, שהורתה לסגור את מועדון מכבי בטריפולי, בתואנה המופרכת והמגוחכת, ש"מכבי" אחראית כביכול, לפעילות נגד המולדת הערבית הלובית. ובכך בא הקץ לפעילותה הענפה והברוכה של אגודת "מכבי בלוב", שנמשכה מעל לשנות דור.

* יש לציין, לנוכח סגירת מועדון מכבי, שירת הברבור לפעילותם הספורטיבית של היהודים, שנותרו בלוב, היה בניסיון להקים חוג ספורט חדש חילופי, אך לא התקבל האשור לכך. בלית בררה, ביוזמתם של רפאלו פלח-קיש וויטוריו חלפון, הקימו קבוצת כדור-סל יהודית, שמאוחר יותר נוספו לה מספר קבוצות נוספות. על מנת, שלא יאשימו את היהודים בבדלנות, נעשה ניסיון בשנת 1959, שלא צלח, לכלול את אחת הקבוצות בחוג ספורטיבי ערבי. 

יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.

או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com;  כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.