פרשת בשלח
"לא ימוש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות כב'-יג')

רבינו כמוס עגיב זצוק"ל היה מספר ששמע מר' שאול חיון זצ"ל חתנו של רבי חי מימון זצ"ל שפעם אחת אביו של רב' חי מימון הרב יעקב מימון זצ"ל בא אליו אדם אחד ואמר לו תגיד לאשתך שתתקדש בקדושה יתרה כי בערב באה אליכם נשמה קדושה.

ואותה שנה נולד להם הצדיק רבי חי מימון זצוק"ל אביו של הגאון ר' יעקב מימון היה צדיק גדול ומקובל וחיבר את הספר מים חיים.

ובנו ר' חי זצ"ל היה מתנהג בחסידות ובקדושה יתרה כשהיה הולך בדרך בין בקיץ בין בחורף היה תמיד מניפה בידו והיה שם אותה על פניו כדי שלא יסתכל יותר מארבע אמותיו היו מספרים עליו כשהיה הולך בדרך היו רואים עליו כעין מנורה מאירה מעצם קדושתו.

ועוד סיפרו כשהיה קורא את הקטע של הזוהר במאמרו של ר' שמעון בר יוחאי היו רואים בתיבה של בית הכנסת הגדול כאילו בוערת אש גדולה וכאילו ר' שמעון בר יוחאי עומד על יד התיבה. ועוד שמעתי ממרת רג'ינה מימון עליה השלום שהיא ממשפחתו של הצדיק שגם לאחר פטירתו לא מש הוא מביתו והיה מגיע בכל ליל שבת לעשות אתה קידוש לאשתו ולבני בתו ולאחמ"כ חוזר למקומו.

השכנים שלהם היו שומעים כל ליל שבת את קולו עושו קידוש ולא היו יודעים מיהו המקדש ושאלו את ביתו הקטנה מי עושה לכם קידוש לשבת? והיא ענתה להם לפי תומהה אבא שלי מגיע לקדש. ולאחר שסיפרה הפסיק להגיע.

שבת שלום ומבורך .