רבינו יוסף זארוק זצוק"ל שאיפותיו ורצונותיו וחשקו העז להתקדם בלימוד התורה הקדושה וללמוד יומם ולילה היו ללא גבולות.

משום שהיה שגיא נהור, תמיד עשה תפילה לבורא עולם "הפוקח עיוורים" שיפקח את עיניו ויזכהו לראות את אותיות התורה.

כשראה רבי שמעון אבי רבינו שאינו יכול להשלים עם המצב בוא בנו נתון, לא חסך כל מאמץ כדי למצוא רפואה ומזור לבנו.

בהיות הילד בגיל 11 שנים שמע אביו שיש באיטליה רופא מומחה לרפואת עיניים שיוכל לרפאות את עיני בנו.

לשם כך, קבע תאריך שילך לאותו רופא עם בנו שיוכל לראות כאחת האדם.

לילה לפני היציאה לרופא באפלת הלילה צעד הילד לבית הכנסת שהיה קרוב לביתו.

פתח את שערי ההיכל הקדוש, ובאותו רגע שפתח את שערי ההיכל החל לבכות ולזעוק ולהתפלל מקירות ליבו ולהתחנן לחי העולמים שיפקח את עיניו וישיב לו את מאור עיניו.

וכך התפלל:

"אנא ה' רחם עליי אני עבדך השפל יוסף ותפקח את עיניי כדי שאוכל לראות את אותיות התורה הקדושה". כך בכה עד שנרדם.

בחלומו והנה רואה את המלאך המבשר "אליהו הנביא" זכור לטוב ומשה רבינו ואברהם אבינו ואהרון הכהן עליהם השלום. בתחילה כשראה אותם הם היו צוחקים ושמחים אך הוא הוא היה שרוי בצער וביקש מהם שיבקשו עליו רחמים מלפני שוכן מרומים שירפאו רפואת עולמים.

עד שניגש אליי אליהו הנביא ואמר לי "בני תדע שבשמיים ראו את גודל צערך ונתנו לך שתי ברירות או שמהיום והלאה אתה תהיה רגיל כמו כל אדם אך בשמיים לא יהיו אחראים על מעשיך בעולם הזה אם תלמד תורה או לא.

או להישאר במצב הנוכחי שאתה לא רואה אבל תזכה לראיה רוחנית.

שתהיה בקיא בכל התורה כולה בש"ס ובחדרי התורה וגם תזכה לחיי העולם הבא.

ותשובתו היתה חד משמעית שהוא מסכים להישאר עיוור העיקר להיות בקיא בתורה.

העיקר הגדול שאני שומר על עצמי בקדושה וטהרה מאשר לראות את מראות הנגעים שמסתובבים ברחוב וככה אני מקדש את עצמי ונשמתי להידבק בה' יתברך.

 שבת שלום ומבורך .