פרשת וירא
"כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר" (שמות ט'-טו')

הצדיק רבי יהודה לביא זצוק"ל היה ידוע בקדושתו הגדולה בעיר טריפולי.

הצדיק היה מבטל גזרות רעות ופועל ישועות בקרב הקהילה.

סיפר הצדיק ר' כמוס עגיב זצוק"ל שפעם בטריפולי לא היו מוכרים קמח או לחם כמו עכשיו הם היו קונים חיטים או שעורים כל אחד מה שצריך לביתו.

והיו מבררים ומנפים אותם מאבנים וטוחנים ברחיים ומבררים את הקמח לבד ואת הסולת לבד.

אופים מידי יום ביומו מה שצריך במאפיה השכונתית או בתנור בביתם.

היה שם יום קבוע של יום השוק ביום שלישי.

פעם אחת קרה שביום השוק לא הביאו חיטים ושעורים כרגיל והיתה הכמות פחותה מהרגיל וכל שבוע הכמות היתה מתקטנת והמחיר היה עולה בהתאם.

ר' יהודה לביא היה רגיל לשלוח שליח כל יום שלישי שיקנה לו את הכמות שמספיקה לו הביתה. בשבוע אחד אמרה לו אשתו היום לא נשאר כלום וכי איך נאפה לחם?

ואמר לאשתו היום לא תלושי קמח לעשות לחם תעשי מזונות כמו אורז לארוחת צהרים וכך עשתה.

אמר לה הרב היום אנחנו אוכלים לא כרגיל אוכלים כולנו יחד.

ובקערה אחת.

והיות והיה שגיא נאור אמר להם אל תשימו את ידכם יחד בקערה אלא אחד אחרי השני.

הראשון הושיט את היד ותפס לו את ידו ושאל של מי זה היד? ואמר לו את שמו

וככה אחד אחרי השני עד שתפס יד אחת ואף אחד לא ענה לו.

הרגיש שזה היד של הסיטרא אחרא (השטן) מה עשה , תפס את היד ואמר: "אסור לך לאכול מכאן באת לעיר שרובה עניים ואין אתה יכול לקחת מהאוכל שלהם הפסק את מכת הדבר ולא תישאר עוד בעיר הזאת". ואכן כך היה ממחרת החל השפע הגדול והשוק התמלא תבואה והמחירים ירדו וליהודים היתה רווחה.

כח מעלתו של הרב ביטלה את רוע הגזרה.

שבת שלום ומבורך .