החכם השלם, הדיין המצויין, המקובל האלוקי ר‘ חיים הכהן זצ‘‘ל, בן שלמה ורחל, נולד בשנת התק"ץ – 1830 (לערך) ) בג‘רבא שבתוניסיה שם למד  תורה  מפי  ר‘ שאול  הכהן זצ ‘‘ל  ור‘  אברהם  הכהן זצ‘‘ל.

מעיד עליו הגאון הרב מאיר מאזוז מישיבת כסא רחמים שבבני ברק: הגאון ר‘ חיים הכהן זצ‘‘ל עלה ונתעלה במעלות התורה והחסידות והיה לבקי עצום וחריף בכל מקצועות התורה, וממש כל רז לא אניס ליה כאחד מגאוני קדם, עד שזכה לכהן כראש אב בית דין ורב ראשי במדינת טריפולי לוב המעטירה לפני יותר ממאה שנה, בדורו של הגאון ר‘ אברהם חיים אדאדי זצ‘‘ל (מחבר ספר ויקרא אברהם והשומר אמת,) ובית דינו.

מה נפלאות הם דרכי האל, ועל זה נאמר, רבות מחשבות בלב איש ועצת ה‘ היא תקום. דרך פתלתלה זימן הגורל  לר‘ חיים בכדי להגיע למשרת הדיינות בטריפולי:

הגביר כמוס מאזוז היה סוחר גדול בבגדי  צמר ובשמיכות וכדומה ומסחרו פרץ והגיע עד לטראבלס המערב. לרגל מסחרו, היה נוסע הסוחר מאזוז, מדי פעם בפעם, לעיר טריפולי בימי השוק, כדי למכור שם את סחורתו. לעתים לרגל עיסוקיו הרבים , לא יכל כמוס מאזוז הסוחר לנסוע לטראבלס, אז שלח לשם במקומו את ר ‘ חיים הכהן. הרב לא הבין בעניני מסחר והוא היה רק שליח הולכה ושליח הבאה. את הסחורה מסר לסוחרים שהיה להם קשרי מסחר עם הגביר מאזוז, כעבור זמן קצר, הם שילמו לו תמורתה בכסף מלא ור‘ חיים חזר לעיר מולדתו ג‘רבא. באותם ימי המתנה, הלך הרב לבית המדרש שבעיר וישב שם ללמוד תורה במשך כל שעות היום, במשך הזמן התוודע הרב לחכמי קהילת טריפולי ולראשי הקהל והם הכירו את גודל חכמתו והוקירו אותו על כך. באחד הימים בעת שנפטר אחד הדיינים ביקשוהו ראשי הקהילה להתמנות דיין במקומו.

בשנת התרל"ד (1874) מתמנה ר' חיים לדיין בבית הדין הרבני בטריפולי, ולאחר מכן מתמנה הוא לראש אב בית הדין. עמו בדין משמשים : ר‘ יוסף רובין זצ‘‘ל, ר‘ פראג‘אללה דאבוש זצ‘‘ל, ר‘ חי מימון זצ‘‘ל, ר‘ רחמים חביב זצ‘‘ל, ר‘ אברהם חביב זצ‘‘ל, ר‘ דוד רובין זצ‘‘ל, ר‘  כמוס אג‘רבי זצ‘‘ל.

בספרו דבר המשפט פותח בפנינו ר‘ חיים צוהר לנעשה בבית דינו הרבני שבטראבלס. זוהי הצצה נדירה ביותר המגוללת בפני הקורא את מלחמתם של רבני העדה למען הנחיל את חוקי התורה   לצאן מראיתם, תוך בקיאות עצומה ברזי התורה, חוקיה ודיניה. ‘‘במותב תלתא ... הר כמוס לוזון היו ואחר האיום וכו העיד בפני ציון קצנטיני המקדש והבתולה כמיסא המתקדשת, איך היה הענין שבליל שישי שקודם שבוע החופה של שלמה לג‘זייל, בא ציון הנזכר ולקח הנר מן ביתי ואמר לי שנאבדה לו חצי לירא והוליכני עמו לבית השער של החצר והוא יושב ומבקש לאור הנר על חצי לירא שנאבדה לו. ומאי דביני לביני ירדו מלמעלה הר‘ שלמה לג‘זייל והר‘  אברהם סמייא לצאת מן החצר הנזכרת ואמר להם הר‘ ציון לעמוד. ושוב אמר בואי יא כמיסא.

ואמר לנו הידעתם בת מי זאת? ולקח הנר בידו ואמר לי, ראה זאת הבת, ואמרתי לו וכי אתה רוצה לעשות כישוף? ואמר לי אם יודע אתה זאת, אמרתי לו  זאת בת כמוס בגון וכו. ואמר גם לאברהם סמייא אם יודע אותה, ואמר לו ידעתי. וראה גם הוא לאור הנר ושוב לקח טבעת מן ידו, של זהב ובתוכה אבן ירוקה הנקראת יאמאני, ואמר לה הושיטי ידך, והושיטה ידה. ואמר לה האדה קידושמך והלכה לה, ולא דברה שום דבר. והיה זה בפני ובפני שלמה ואברהם הנז. ואחר לקיחתה אמר לנו הזהרו שלא לגלות הדברים‘‘. על פני 24 עמודים בספרו פורש בפנינו ר‘ חיים את גודל יריעת הפלפול עד לקוצו של יוד, עם חקירת שתי וערב של העדים, תוך בקיאות עצומה בכל כלי הקודש הכתובים. כל זאת בכדי להלחם בתופעה הנפשעת של קידושי בוסר.

וכפי  דבריו: שלא ליתן לפושעים החטאים בנפשותם ואדרבה מצוה וחובה עלינו לשבר מתלעות עול ודרך חטאים תאבד להפר עצתם, ולקלקל מחשבתם ולהשיב עמלם בראשם למען דעת כל עמי הארץ כי יש אלוקים שופטי בארץ ולא יזידון עוד לעשות כדבר הרע הזה. ר‘ חיים לא נרתע אף לצאת חוצץ נגד דעתו של ר‘ אליהו חזן, ששימש באותו זמן כחכם ‘‘באשי‘‘ בטריפולי, שסבר שיש לאשר את הקידושין. ר‘ חיים מגייס לצידוד בדעתו את הדיינים הנוספים, ר‘ חי מימון ור‘ פריג‘א דאבוש. בכדי  לחזק את עמדתם זו של הדיינים להתיר את הקידושין, שולח הוא איגרת שאלה לחכמי ורבני תוניס, המגבים אותו בתשובתם. בניגוד לכל העוצמה האדירה הזאת להגיע לחקר האמת, מעיד על עצמו ר‘ חיים: נאם איש צעיר וזעיר קטונתי מכל כושל שבהן גברא ערטילאי לא כתב ולא לשון אין חוכמה... בספר ונאוה קדש כותב ר‘ חיים קינה על מות אשתו הראשונה אסתר, בכתיבה מלאת רגש ובשפה מרטיטת לב ועין, מבכה הוא על אשתו הצנועה ומרובת המעלות. איכו השתא חיים מדבר... מתה עלי נות ביתי האשה רבה היא אסתר שקדשוה שמים, כמיתת רוב הצדיקים בחולי מעים. ווי לאוילא, ווי לחבילא, מר לי מר, ולבי חמרמר. אוי לי על שברי, כי מדי דברי, יגעתי באנחתי, נחלה מכתי. אל הלקח ממני אשת נעורים, מעולפת ספירים. הצנועה והכשרה, יראת ה‘ היא אוצרה ... על שלא זכתה לראות הספר הזה בשלימותו. כי  היתה משתוקקת בהדפסתו, ומרוב חשקה היא נתנה לי מכלי תכשיטיה  למשכנם  בעד  הוצאת הדפוס ישלם ה‘ פעלה ותהי משכרתה... היא העולה אל המנוחה ואל הנחלה. וחלקת אסתר אל בית המלך מלכו של עולם ביום שבת קדש בשעת מנחה שלשה לחדש אייר בא סימן ויהי כראות המלך (תרל‘‘ב -1872) את אסתר וגו תנצב‘ה כן יהי רצון.

לאחר מכן נשא את אשתו השניה, כמיסה. 
לר‘ חיים הכהן נולדו: נסים (סומאני,) אברהם (בראמינו,) עזיזה, בובה ואסתרינה.

רשימת ספריו של ר‘ חיים הכהן זצ‘‘ל שיצאו לאור:

1  נאוה  קדש,  שיר  השירים  הכולל ביאור נקודות הכסף  2 מילי מחיים, פירוש על ההושענות 3 זכרנו לחיים, הגדה של פסח עם  פירוש זכר לפסח וזכר לחגיגה 4 מצות המלך, שיר חדש למנין המצוות לדעת הרמבם. 5 אלון בכות ליקוטי דינים לבין המיצרים וארבע תעניות. 6 לב שומע, חיבור גדול על כללי הש‘ס. 7 שפתי רננות, סליחות לימים נוראים כמנהג ג‘רבא וטריפולי עם פירוש. 8 תורת חיים , פירוש על הרב רבינו בחיי זצוק‘‘ל על התורה. 9 מקראי קדש –שיר השירים וקהלת עם תרגום ופירוש בערבית.