לזכרם של דודותי ודודי
ג'וליה ומסעוד חג'ג'-לילוף ז"ל
פראז'י חג'ג'-לילוף ז"ל
ליזה ודוד צרור ז"ל
ליזה וממוס חלפון-דולה ז"ל
רפאל (פללה) פדלון ז"ל
שלום זנזורי ז"ל

מבוא

הכמיהה והכיסופים לארץ-ישראל של יהודי לוב, התעצמו עם הווסדה של התנועה הציונית בלוב, שהעמיקה את התועה הציונית והגבירה את השאיפה להגשמה ולעלייה לארץ. כבר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ובראשית שנות ה-40, בטרם פרוץ מלחה"ע השניה ובמהלכה, מאות מבני הקהילות היהודיות בלוב עלו והעפילו לארץ-ישראל⁽¹⁾. לאחר מלחה"ע השניה ובמיוחד לאחר פרעות נובמבר 1945, בטרם העלייה הגדולה, אלפי יהודים מלוב העפילו לארץ⁽²⁾. עם פתיחת שערי העלייה מלוב, בראשית שנת 1949, עלו קרוב ל-90% מיהודי לוב, באותה עת, למדינת ישראל⁽³⁾. בעקבות מלחמת ששת-הימים, יתרת היהודים בלוב⁽⁴⁾ היגרו לאיטליה, ומתוכם מחציתם עלו לארץ, ואלו שהשתקעו באיטליה, לאחר קשיי הסתגלות ראשוניים, נקלטו בצורה נאותה והשתלבו בקהילות היהודיות במקום.

רוב יהודי לוב לדורותיהם, שהעפילו ועלו לארץ במשך השנים, נקלטו בארץ, בד"כ בצורה טובה יחסית, לאחר התגברות על קשיי חבלי הקליטה. למעט אותם עשרות צעירים, שניסו להיקלט בתנועה הקיבוצית, ואותם מאות נערים, שנקלטו במוסדות עליית הנוער, בסופו של דבר הצעירים עזבו את הקיבוצים למגזר העירוני ורוב הנערים עזבו את מוסדות עליית הנוער לחיק משפחותיהם בטרם עת, לפני סיום מסלול לימודיהם.

על אופן קליטתם של יהודי לוב בארץ ובאיטליה בגלי ההעפלה והעלייה השונים, הסיבות והגורמים לכך, נראה להלן:   

הקליטה בישראל

רוב יהודי לוב, שהגיעו לארץ עוד בעליות הראשונות מלוב, בשנות ה-20 וה-30 ובהעפלה הבלתי-לגאלית בשנות ה-40, בתקופת מלחה"ע השניה ולאחריה, במיוחד אחרי פרעות נובמבר 1945, נקלטו בד"כ במהירות והשתלבו בצורה יפה בישוב של טרם המדינה. היות ועליות והעפלות אלו, היו מתוך רצון ובחירה אישית ונבעו בד"כ מערגה ומכיסופים לארץ-ישראל וממניעים אידיאולוגיים של חלוציות וישוב הארץ, ההתגברות על מהמורות חבלי הקליטה הייתה מהירה. עד מהרה הם נטלו חלק בעשייה, בהכשרה ובהתיישבות, וכאשר הישוב נאבק על קיומו ועצמאותו, נמנו עם הלוחמים ב"הגנה", במחתרות ובמלחמת השחרור, ואף היו בהם מן הנופלים במערכות ישראל.

העולים הראשונים של שנות ה30- הקימו, עם בואם לארץ, שתי שכונות על טהרת יהודי לוב: שכונת בנגזי בבני-ברק ושכונת מונטיפיורי בתל-אביב, בנוסף מספר משפחות השתכנו בשכונת גפן ברמת-גן. שכונות, בהן השתכנו רוב העולים מלוב, שהגיעו לארץ עד פרוץ מלחה"ע השניה, והתערו בחיי הישוב בארץ. בחורים רבים מעולי לוב נמנו עם לוחמי "האצ"ל", דווקא, ובבתיהם רחשה פעילות מחתרתית ענפה⁽⁵⁾. המעפילים והעולים, שהגיעו מלוב במהלך מלחה"ע השניה ולאחריה עד העלייה הגדולה, נקלטו בערים השונות (בעיקר בגוש דן), במושבות (בעיקר במושבות השרון ועמק חפר), ובתנועה הקיבוצית (חלקם כבודדים וחלקם בקבוצות). 

העולים והמעפילים הראשונים, כאמור, נקלטו בארץ בד"כ בהצלחה. לעומתם, עשרות המעפילים, חברי "החלוץ", אשר נמנו על גרעיני ההכשרה החקלאית בלוב, שהגיעו לארץ והיו אמורים להיקלט בתנועה הקיבוצית, לא צלחו במשימתם זו. הכישלון הצורב ביותר היה של גרעין "ביכורים", שחבריו הצטרפו, בשנת 1946, לחמשת החברים הראשונים, שנקלטו יפה, כבר בשנת 1944, בקיבוץ שדה-אליהו של "הקיבוץ הדתי" (קיבוצו של השליח נפתלי בר-גיורא⁽⁶⁾). הגרעין פוצל - חציו נקלט בשדה-אליהו וחציו הועבר לעין הנצי"ב. הקבוצה שהגיעה לעין הנצי"ב פוצלה שוב וחלק מחבריה נשלחו לנחלת יהודה. בסופו של דבר, קשיי קליטה של החלוצים, שלא הוכנו בצורה ראויה לחיי קיבוץ, מחד-גיסא, וחוסר פתיחות ורגישות ואולי ניכור, של חברי "הקיבוץ הדתי", מאידך-גיסא, הובילו להתפוררות גרעין "ביכורים". חברי הגרעין חשו דחויים ורובם עברו למגזר העירוני, ורק ארבעה מהם הצטרפו לגרעין "שחר" של חברי "תורה ועבודה" ממצרים⁽⁷⁾. התפוררות זו, עוררה מורת רוח רבה בקרב הפעילים הציוניים בלוב, במיוחד לאור קליטתם המוצלחת של ראשוני החלוצים, שהגיעו לקיבוץ שדה-אליהו בשנת 1944. קליטה מוצלחת זו והצטרפות יתרת חברי הגרעין בשנת 1946, הביאה להתרקמותו של חזון להקמת קיבוץ טריפוליטאני על טהרת חלוצים מבני יהודי לוב, שיהווה גשר לקליטת חלוצים מלוב⁽⁸⁾. ואין תימה, שהאכזבה מכישלון "גרעין ביכורים" הייתה רבה, ולא בכדי, באו הפעילים הציוניים בלוב  בטענות, הן לחברי הגרעין באשמת בגידה ברעיון, והן ל"קיבוץ הדתי" על היחס ואופן קליטת הגרעין⁽⁹⁾.

תוצאת כשלון זה, של הקליטה ב"קיבוץ הדתי", הרפתה את ידי חברי "החלוץ" בלוב, ועבר זמן עד להתאוששותם. מאידך, חברי "החלוץ", אשר נמנו על חברי גרעין ההכשרה העירונית בלוב, בהשפעתו של ישראל גורליק (לימים גור) - "הדוד"⁽¹⁰⁾ בכינויו המחתרתי, הפכו לחסידי "הקיבוץ המאוחד", האמינו שיצליחו היכן שחסידי "הקיבוץ הדתי" נכשלו. אולם, המציאות בארץ טפחה על פניהם, וגם חסידי "הקיבוץ המאוחד" לא רוו נחת בקליטתם בארץ. קבוצה מקרבם, שהעפילה לארץ בשנת 1948, נקלטה בקיבוץ שדה נחום (קיבוצו של "הדוד"), והצטרפה לאליהו עזריה⁽¹¹⁾ (שהגיע לקיבוץ עוד ב-1947), לא נקלטה בהצלחה. מעט לאחר מכן, נכשל אף הניסיון של אליהו עזריה להיקלט עם קבוצה של מעפילים מלוב, בקיבוץ רגבים מטעם "הקיבוץ המאוחד", בגרעין שהקימו ב-1948 יחד עם גרעין מתוניסיה. גם יתר חברי ההכשרה העירונית, שרוב חבריה, עם העפלתם לארץ ב-1948, העדיפו להיקלט בקיבוץ יגור של "הקיבוץ המאוחד", לא נקלטו בצורה נאותה. בסופו של דבר, כל אלה שהגיעו למגזר הקיבוצי עזבו את הקיבוצים, ועברו למגזר העירוני. הדבר נבע, לא רק מקשיי הקליטה וההסתגלות לקיבוץ, ובמידה מסוימת מהמציאות החילונית של הקיבוץ⁽¹²⁾, אלא גם משיקולים כלכליים, כאשר על רוב החלוצים הוטלה פרנסת המשפחות, שהגיעו לארץ בגלי העלייה הגדולה⁽¹³⁾.

בני הנוער מלוב, הן העשרות, שעלו לארץ בטרם העלייה הגדולה, אם באמצעות סרטיפיקטים, ואם באמתלה להמשך לימודים באיטליה כביכול, ב"אורט" או בישיבה של הרב פראטו, ועם הגעתם לאיטליה הופנו מיד לארץ⁽¹⁴⁾, והן אלפי הנערים, שאמורים היו לעלות במסגרת עליית הנוער מלוב בעלייה הגדולה, רצו להיקלט במוסדות עליית הנוער הדתיים בלבד, מחשש לחשיפה לחילוניות. חלקם נקלטו במקומות שונים, כמו: קבוצת יבנה, "כפר הנוער הדתי" וקיבוץ שדה אליהו. אולם בגלל מיעוטם של מוסדות דתיים, ואלה היו מלאים עד אפס מקום, ובגלל רתיעה של הורים לשלוח את ילדיהם, שכבר היו מוכנים לעלייה, בגפם, הצטמצם מספר הנערים, שעלו    במסגרת עליית הנוער, לכ-800 נערים בלבד. אחד הפתרונות למיעוטם של מוסדות עליית הנוער הדתיים, היה בהקמת מוסד נוער לילדי לוב, בסג'רה. מוסד, שברוך דובדבני פעל להקמתו ואחזקתו, בהתרימו את אחד מעשירי יהודי איטליה, אסטורי מאיר, והמוסד נקרא על שם אביו, סלי מאיר⁽¹⁵⁾. אולם גם עליית הנוער מלוב נתקלה בקשיים. נערים רבים, בעיקר בשל מסורת שמירת הגרעין והתא המשפחתי, עזבו את מוסדות עליית הנוער, בטרם עת, ושבו לחיק משפחותיהם, שעלו בינתיים לארץ בעלייה הגדולה.

העולים, בעלייה הגדולה מלוב, שחלקם עזבו את לוב באופן בלתי-לגאלי, בטרם מתן היתרי העלייה, ורובם בעלייה לגאלית והגיעו עם פתיחת שערי העלייה בראשית 1949, בהפלגה ישירה מנמל טריפולי לנמל חיפה, נקלטו במדינת-ישראל בצורה טובה יחסית והתאקלמותם הייתה מהירה. למרות שרובם שוכנו במעברות העולים, בתנאים קשים, הרי, שאמונתם בעתיד טוב יותר, הביאה לכך שהסתגלו במהירות, נרתמו בחדוות העשייה, השתלבו בחיי המדינה הצעירה, עשו חיל וראו פרי בעמלם. הם גילו חריצות ויוזמה, נמנו על הראשונים מבין העולים, באיתור ובמציאת מקומות עבודה וביציאה מהמעברות במהירות האפשרית.

העולים מלוב השתלבו בכל תחומי החיים בארץ: בהתיישבות החקלאית הקימו 18 מושבים, על טהרת יהודי לוב; במערכת החינוך, רבים מהם בשל השכלתם היהודית והכללית, ושליטתם בשפה העברית היו למורים, מחנכים, מפקחים ומנהלי מוסדות חינוך; במערכת הביטחון ובצבא, בכל שרשרת הפיקוד והדרגות, בחילות השונים; בבניין, רבים מהם הצטיינו והפכו ברבות הימים קבלנים מובילים; בייצור, בתעשייה, במסחר ובתיירות, רבים מהם הפכו ליצרנים, תעשיינים, בעלי מפעלים וסוחרים גדולים, תיירנים ובעלי בתי-מלון; בפקידות, בבנקאות ובניהול; בפוליטיקה, בעיקר במגזר המוניציפאלי וההסתדרותי; ולימים השתלבו במדע, במחקר, ברפואה, במערכת המשפט, באקדמיה ובחיי הרוח, ורבים מהם נשאו במשרות בכירות. בדרך-כלל, גילו יהודי לוב יכולת הסתגלות מהירה, נקלטו בצורה טובה בארץ, מצאו תעסוקה נאותה, רכשו דיור מתאים, ורבים מהם השתדכו בנישואים מעורבים. ולא בכדי, קליטתם בארץ נחשבת כאחת מן המוצלחות ביותר. 

בחקר הגורמים להשתלבותם המהירה והטובה יחסית של יהודי לוב בארץ, אנו מוצאים מספר סיבות חשובות שסייעו בכך, שחלקן היו ייחודיות להם:

א. כושר הסתגלות גבוה ויכולת התאמה טובה. זאת, הודות לשינוי החברתי שעברו עוד בלוב בתקופה הקולוניאלית והשתלבותם במודרנה. בהיותם מיעוט בתוך חברה שולטת מתקדמת, עם רצון להנות ממנעמיה, סיגלו גישה חיובית לממסד ולחברה השלטת, בלא התבטלות עצמית ולא מתוך יחס ביטול כלפי תרבות המוצא שלהם, הם ידעו לשמור על תרבותם ולהתאימה לתקופה המודרנית. שינוי חברתי זה בלוב, היווה חוליה מקשרת לשינוי החברתי שלהם במדינת-ישראל ויצר תנאים נוחים להסתגלותם כקבוצת מיעוט לקבוצה הדומיננטית בישראל ורצון להשתלב ולהתמזג. יכולת זו של השתלבות בחברה הישראלית תוך פיתוח יחס חיובי כלפי הקבוצה הדומיננטית, התבטא ביחס קונסטרוקטיבי כלפי הממסד והחברה בארץ, וביחס גמיש לנורמות חדשות. זאת, בלא להתנכר לתרבותם, בה הם גאים וכלפיה יש להם יחס חיובי מאד: בשמירת הדת, ע"י רובם ככולם, הרואים בה מקור לאיחוד עם ישראל; בקיום מסורתם, שבעיניהם הייתה תמה ויפה; בשמירת המסגרת המשפחתית, גם הרחבה יותר, עם קשרים טובים; בקדושת המשפחה, כבוד אב ואם, וחוסר כל רצון להתנתק מתרבות המוצא שהביאו עימם.

ב. עמידה במצבים קשים, ונטייה לעזרה הדדית בעת צוקה, הודות לעמידתם בפני תהפוכות הגורל שעברו עליהם בלוב, עם חקיקת "חוקי השבת", החלת "חוקי הגזע", מוראות מלחה"ע השניה, פרעות ורדיפות, בהתאם למסורת "ישראל ערבין זה לזה". עמידה איתנה זו, והיכולת שלהם לעמוד בשינויים המתחוללים במהירות וניתן לומר, באחת, חישלה את יהודי לוב לעמוד בחבלי הקליטה, לעבור את ימי המעברות בקלות יחסית. בהיותם מודעים לקשיים של ראשית המדינה, לא באו בדרישות ובתביעות והסתפקו במועט, וכאשר מאן-דהו נקלע לקשיים, ששו לסייע לו, גם אם האפשרויות שעמדו לרשותם היו מעטות ודלות.

ג. החינוך היהודי-עברי-ציוני וידיעת השפה העברית. הודות לחינוך זה, שספגו היהודים, עוד בהיותם בלוב ושליטתם בשפה העברית, עוד בטרם עלייתם ארצה, הייתה להם גישה חיובית למדינה ופתחה בפניהם את הנתיב להשתלבות מהירה. החינוך הציוני בלוב יצר תחושה של קשר אמיץ למדינת-ישראל, אליה כה נכספו. כל חובה התקבלה בהבנה, כמו הראייה החיובית שלהם את השרות הצבאי, שהיה בבחינת זכות וכבוד ולא רק חובה. המפגש עם החיילים והשליחים הארצישראליים בלוב, והחינוך העברי במתכונת הארצישראלית, פתחו בפניהם צוהר מסוים למתרחש בארץ, אף שהחילוניות, שנתקלו בה בארץ, הייתה הלם עבורם. ידיעת השפה העברית סייעה לרבים להשתלב במהירות בתחומי תעסוקה שונים, בעיקר במערכת החינוך.

ד. מקומות ההתיישבות בארץ. כמחצית היהודים מלוב (52%), התיישבו בגוש דן, חלק נכבד נוסף, באזור נתניה וחדרה (שמא, נמשכו במיוחד לאזור בסביבת הים, שהזכיר להם את נופי ילדותם בשפלת החוף בלוב, או לערים מרכזיות, כפי שהיו בטריפולי ובבנגזי), וכרבע מהם באזורים מרוחקים יותר, אשקלון (שוב ליד הים), באר-שבע ובמושבים בגליל, במרכז ובנגב. מקומות התיישבות אלה, פתחו בפני יהודי לוב אפשרות, מהירה יחסית, לאתר מקורות עבודה ותעסוקה, לנטוש את המעברות ולא להסתגר ב-ד' אמותיהם, וכך נוצרו הזדמנויות שכיחות יותר גם להכרויות ונישואים מעורבים. זאת, בניגוד ליתר יהודי צפון אפריקה, שרק 8% מהם התיישבו באזור תל-אביב ו48%- מהם באזורי פיתוח, וסבלו קשיים מרובים, שחלקם נמשכים ומונצחים עד היום.

ה. גילויי חריצות, יוזמה ותושייה. החריצות הלובית, עם היוזמה והתושייה שלהם, והתנאים האובייקטיבים, שהיו לטובתם, אפשרו ליהודי לוב לאתר ולמצוא מקומות עבודה במהירות יחסית. הם לא בחלו בשום עבודה, שינסו מותניהם, החלו מבראשית וטיפסו אט-אט במעלה ההצלחה. והדוגמאות רבות – החלו כרצפים וכטייחים ולימים הפכו לקבלנים גדולים; החלו כשוליות ולימים הפכו לבעלי מקצוע, לבעלי בתי-מלאכה, מעבדות ובתי חרושת; החלו כרוכלים וזבנים ולימים הפכו לבעלי עסקים; וכו'.

ו. שאיפה לקידום בחינוך ובדרוג המקצועי. יהודי לוב, שנהנו מהחינוך האירופי המודרני, שאפו לקידום בחינוך ובדרוג המקצועי, אם לא להם, לפחות לבנותיהם ולבניהם. הם היו מודעים לצורכי הזמן וליתרונות הצפונים בחינוך טוב – בהגשמה העצמית; סיפוק והרחבת אופקים; בכבוד וביוקרה של משרות ועמדות השפעה המעניקים חיים נוחים ורווחה; בשיפור הסטטוס החברתי; בשיפור המצב הכלכלי והענקת רמת חיים נאותה. רבים מיהודי לוב העניקו לילדיהם חינוך טוב, וכך יכלו ללמוד ולהתקדם, והתוצאות לא אחרו לבוא. רבים מבני הדור השני והשלישי, רכשו השכלה רחבה מקצועית ואקדמאית, הגיעו להישגים מרשימים, ההולכים ומצמצמים את הפערים בחברה הישראלית.

ז. אחוז גבוה יחסית של נישואים מעורבים. בשל השתלבותם המהירה של יהודי לוב בכל תחומי החיים בארץ, השיפור במצבם הכלכלי, הקידום בחינוך ומקומות התיישבותם, רבים מהם נישאים בנישואים מעורבים, הן עם אחיהם מעדות המזרח והן עם אחיהם מעדות אשכנז. הנישואים המעורבים, הגבירו והעצימו את השתלבותם של יהודי לוב בחברה הישראלית הכללית. יחד עם זאת, נטו הזוגות המעורבים לשמור את המסורות היפות, הטכסים והפולקלור הצבעוניים של בן הזוג הלובי, דווקא.                      

בארץ ובאיטליה, קמו במשך השנים מספר ארגונים לוביים, שמטרתם לשמר ולהחיל את מורשתם המפוארת של יהודי לוב, לדור הצעיר. הארגונים הוכנסו תחת קורת-גג אחת של "הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב", ביוזמתו של רפאלו פלאח-קיש, שנבחר לנשיא הראשון של הארגון, שבו מתבצעת פעילות ענפה מאד.

"הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב", בניהולו של רמי כחלון, הקים בשנת 2000, בסיועו של ראש עיריית אור-יהודה עו"ד יצחק בוכבזה, את "מרכז מורשת יהודי לוב" באור-יהודה. מרכז מורשת, שבו הוקם מוזיאון, המכיל פריטים היסטוריים, תשמישי קודש עתיקים, מסמכים, תעודות, ספרים, תמונות וכן ציוד, כלים וביגוד פולקלוריסטי. במרכז שוכן גם "המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב", שמטרתו: עידוד המחקר על יהודי לוב; ללמד, להפיץ ולהנחיל את מורשתם של יהודי לוב; קיום ימי עיון, השתלמויות ומתן הרצאות הקשורות בתולדות יהודי לוב; לייצג את יהודי לוב בכנסים של "ארגון החוקרים למורשת יהדות המזרח", ושל מכוני המחקר והמוסדות האקדמיים, בנושא יהודי צפון אפריקה, יהודי המזרח ויהדות ספרד; לסייע לחוקרים ולהנחות סטודנטים ותלמידים במחקרים ועבודות על יהודי לוב.

לצד "המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב", פועלים: "מכון דביר" לחקר מורשת ישראל, בבאר-שבע; "מרכז אור שלום" לשימור ולהנחלת מורשת יהודי לוב, בבת-ים, אשר גם מוציא לאור ספרים, כתבי-עת ועלון חודשי "עאדא", המביא את דברה של העדה לכל בניה בכל רחבי הארץ ובחו"ל.

ההגירה לאיטליה

במשך תקופות רבות הייתה איטליה ארץ הגירה ליהודים מלוב, הן כמקלט בעת צוקה והן כמקום לראשית חיים חדשים. איטליה שימשה גם ארץ מעבר להגירה לארצות אחרות וכן לעולים ולמעפילים רבים לארץ-ישראל לפני קום המדינה. גם בעלייה הגדולה מלוב, בטרם ההפלגות הישירות מנמל טריפולי לנמל חיפה, העולים למדינת-ישראל עברו דרך איטליה, כמו גם בתום העלייה הגדולה.

עם פרוץ מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, לנוכח הפרעות והפוגרומים ביהודי לוב, רוב היהודים הורשו לעזוב לאיטליה⁽¹⁶⁾, ועם הגעתם נבדקו האפשרויות ונעשו הסידורים לקליטתם: כ1,000- יהודים בעלי אזרחות לובית עברו לחסותו של נציב האו"ם למבקשי מפלט. יהודים אלה שוכנו, בסיוע ה"ג'ויינט", "היאס" ו"איחוד הקהילות היהודיות באיטליה", בשלושה מחנות מעבר - בלאטינה, באקפואה וליד נאפולי, ותוך מספר חודשים עזבו מרביתם את איטליה ועלו למדינת-ישראל⁽¹⁷⁾; כ1,900- יהודים, שגם הם היו בעלי אזרחות לובית אך לא שוכנו במחנות המעבר, התקבצו בסופו של דבר ברומא. בשלבים הראשונים, מרביתם הזדקקו לסיוע מהמחלקה היהודית לסעד של קהילת רומא. הם הקימו וועד חירום (רפאלו פלאח, לילו ארביב וויטוריו חלפון), לייצוגם בפני המוסדות השונים⁽¹⁸⁾, ועם התפזרות הוועד, כעבור שנה, הוקמה וועדת סיוע לקליטתם באיטליה. מקבוצה זו, כ600- יהודים עלו למדינת-ישראל תוך שנה, ויתרתם, כ-1,300יהודים, השתקעו ברומא, ובמשך השנים כ400- מהם עלו למדינת-ישראל⁽¹⁹⁾; כ-1,200 יהודים בעלי נתינות איטלקית, שהיו להם גם רכוש ואינטרסים באיטליה, השתקעו והשתקמו בכוחות עצמם באיטליה, בעיקר ברומא⁽²⁰⁾.

קליטתם של היהודים, שעזבו את לוב לאיטליה בעקבות מלחמת ששת הימים ופרעות יוני 1967, הייתה, בעיקרה כפי שאנו רואים, בשתי ארצות: כ-2,000 יהודים עזבו את איטליה ועלו למדינת-ישראל (מיעוט מתוכם, הנאמד בכמה עשרות בודדות, היגרו לצרפת ולארה"ב⁽²¹⁾); כ-2,000 היהודים הנותרים השתקעו באיטליה, מרביתם ברומא.

היהודים שהשתקעו ברומא, השתלבו בקהילה היהודית המקומית. ההשתלבות הייתה אומנם מהירה, אך לא מלאה, למרות האזרחות האיטלקית, שהוענקה לרובם עם השנים⁽²²⁾. בין שתי הקהילות התפתחו קשרי מסחר, תרבות וחינוך טובים, וכן קשרי נישואין, אולם בכל זאת היה ריחוק מסוים. יהודי לוב, בשל רצונם לשמר את מנהגיהם, תרבותם ונוסח תפילותיהם, שמרו על בדלנות מסוימת⁽²³⁾. הם חששו מנשואי תערובת בין נוצרים ליהודי רומא, ומאידך, הייתה גם מידה של התנשאות מצד יהודי רומא. בשל כך, הם ייסדו בתי-כנסת עצמאיים ומועדון תרבות משלהם, ובדקו בציציות כל קשר נישואין. אולם, עם השנים, ההבדלים בין שתי הקהילות הולכים ונעלמים⁽²⁴⁾: אף שרוב יהודי לוב מעדיפים להתפלל בבתי-הכנסת שלהם עפ"י הנוסח הלובי, רבים כבר הולכים גם לבתי-כנסת של יהודי רומא; מועדון התרבות של יהודי לוב נסגר, ובני הנוער משתי הקהילות, שלומדים באותם בתי-ספר ובין בוגריהם יש קשרים כלכליים, מוצאים פעילות חברתית ותרבותית משותפת; הנישואין המעורבים בין בני שתי הקהילות הלכו ותכפו, בני לוב אימצו מאכלים, פולקלור, מנהגים ואת טכסי הנישואין של יהודי רומא, ומאידך גם בני רומא אמצו מאכלים, פולקלור, מנהגים ולפעמים אף את טכסי ה"חינה" הססגוניים של יהודי לוב. כך, לצד הדור הבוגר יותר של שתי הקהילות השומרות עדיין על חלק מייחודן, החל לצמוח דור צעיר של קהילה יהודית ברומא, שיש לנבור בציציותיו על מנת לגלות מי מהם נימנה עם בני יהודי רומא המקוריים ומי עם בני פליטי יהודי לוב⁽²⁵⁾. יחד עם זאת, בד-בבד עם השתלבותם עם יהודי רומא, הקימו יהודי לוב באיטליה מרכז תרבותי לשימור מורשתם. 

בעקבות עקירת בתי עלמין יהודיים, במסגרת המדיניות הפונדמנטליסטית של גד'אפי ואשר ביטאה את אי הסובלנות שלו⁽²⁶⁾, הציב המרכז התרבותי אנדרטה בבית-העלמין ברומא - יד-זיכרון לזכר אבותיהם הטמונים בלוב, ולזכר קורבנות הפרעות בלוב, שקברותיהם חוללו⁽²⁷⁾.

סיכום

קליטתם של רוב יהודי לוב לדורותיהם, שהעפילו ועלו לארץ במשך השנים, לאחר התגברות על מהמורות חבלי הקליטה הראשוניים, הייתה בד"כ בצורה טובה יחסית. העולים הראשונים והמעפילים, שהגיעו לארץ בטרם המדינה, בד"כ ממניעים אידיאליסטים, התאקלמותם והשתלבותם הייתה מהירה. זאת, למעט אותם עשרות חלוצים צעירים, שניסו להיקלט בתנועה הקיבוצית ולא צלחו, וכן אותם נערים, שנקלטו במוסדות עליית הנוער (כמו גם לאחר קום המדינה), ורובם עזבו בטרם עת.

גם קליטתם של העולים בעלייה הגדולה מלוב במדינת-ישראל הייתה טובה יחסית, ולמרות הקשיים של ראשית המדינה, השתלבו עד מהרה בכל תחומי החיים בארץ. וזאת, כפי שראינו, בשל: כושר הסתגלות גבוה ויכולת התאמה טובה; עמידה במצבים קשים, ונטייה לעזרה הדדית בעת צוקה; חינוך יהודי-עברי-ציוני וידיעת השפה העברית; האפשרויות לקידום, בשל מקומות התיישבותם בארץ; גילויי חריצות, יוזמה ותושייה; שאיפה לקידום בחינוך ובדרוג המקצועי; אחוז גבוה יחסית של נישואים מעורבים. ולכן, אין תימה ולא בכדי, הם מהווים את אחת הקליטות היפות המשובצות בפסיפס של ישראל המתחדשת.

היהודים, שהיגרו והשתקעו באיטליה, כמו גם אחיהם, שעלו לארץ, לאחר קשיי הסתגלות ראשוניים, אף שהיו שונים, נקלטו במקום מושבם החדש בצורה טובה ונאותה והשתלבו בקהילות היהודיות במקום.

הערות

1. עפ"י דוחות רשמיים - אצ"מ – 56/3847, אומדן היהודים, שעלו והעפילו מלוב לארץ עד שלהי מלחה"ע השניה, עומד על כ500- עולים, אולם עפ"י עדויות על גודל המשפחות הלוביות בשכונות "בנגזי", "מונטיפיורי" ו"גפן" האומדן גדול יותר ומגיע עד לכדי כ1,000- עולים ואולי אף מעט יותר.

2. עפ"י קצין העלייה השלישי בלוב, מאיר שילון, מספר המעפילים מלוב לארץ אחרי פרעות נובמבר 1945 ועד פתיחת שערי העלייה הגדולה מלוב, בראשית 1949, עומד על כ3,500- מעפילים, המהווים קרוב ל10%- מכלל יהודי הקהילות בלוב – פ.זוארץ ואחרים (עורכים), יהדות לוב. עמ' 318-317. מעפילים, שרובם העפילו בדרך חתחתים בהעפלה בלתי-לגאלית כפולה ביציאה מלוב ובכניסה לארץ. זאת, לנוכח המדיניות של הבריטים, ששלטו גם בלוב וגם בארץ ישראל, וסירבו לתת אישורי יציאה מלוב, כשם שסירבו לתת אישורי כניסה לארץ-ישראל. תופעה מדהימה ומרנינה, שיעור כה גבוה של מעפילים מכלל האוכלוסייה היהודית, לא היה לו אח ורע בכל קהילות ישראל, והוא מבליט את ייחודם של בני קהילות לוב. ראה גם – ר.סימון, "מחג ציון לציונות מגשימה: עליית יהודי לוב", שורשים במזרח – ג'. עמ' 306; י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב. עמ' 150-149.

3. בעלייה הגדולה מלוב, ממתן היתרי העלייה, בפברואר 1949, ועד שלהי 1952, עלו 30,400 עולים (חלקם עלו דרך איטליה ורובם בעלייה הישירה מטריפולי לחיפה) – י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב. עמ' 253.

4. מספר היהודים הנותרים בלוב לאחר העלייה הגדולה עמד על כ4,100- יהודים, מספר שנותר בעינו עד מלחמת ששת הימים. זאת, למרות ההגירה הגדולה יחסית של מאות יהודים במשך השנים (במיוחד אחרי "מבצע קדש"), שרובם עלו לארץ (דרך איטליה) וחלקם היגרו לארצות אחרות בעיקר לאיטליה (במיוחד בעלי הנתינות האיטלקית), וכן למרות התמותה הגדולה מקרב החולים והזקנים, שנותרו בלוב ולא יכלו לשאת את התלאות וטלטולי המסע לארץ. מספר יהודים, שנותר בעינו בשל הילודה הגדולה בריבוי הטבעי בקרב היהודים הנותרים בלוב, שהייתה מאד חריגה ומעל הממוצע הרגיל דווקא באותה עת - י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב. עמ' 210.

5. עדות אישית – ציון בדש, שהיה חבר באצ"ל ונמנה על וותיקי שכונת גפן ברמת-גן.

6. נפתלי בר-גיורא, בכינויו המחתרתי "נחום בראנד", היה חבר קיבוץ שדה-אליהו ונמנה על אחד השליחים הארצישראליים, שהגיע בחשאי לטריפולי בפברואר 1944. הוא החליף את השליח זאב-וילו כץ והצטרף לשליח יאיר דואר, ויחד פעלו להקמת תנועת "הנוער" ותנועת "החלוץ" בארגון "בן-יהודה", עשו נפשות לרעיון הציוני והכשירו את הצעירים לעלייה חלוצית לארץ, בכך שסייעו בהקמת הכשרות חקלאיות בלוב – ב"צ. רובין, הדים מן היומן. עמ' 71-66; י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב. עמ' 119-116; עדויות אישיות – יאיר דואר, חיים פדלון (צ'יצ'ו), יוסף מימון ויוסף גוויטע.

7. י.ארנון, תנועת 'החלוץ' בטריפולי וקשריה עם הקיבוץ הדתי, 1948-1944. פעמים 44, עמ' 149.

8. שם, עמ' 146.

9. שם, עמ' 150-149.

10. "הדוד" היה שליח המוסד, שהגיע בסתר ללוב במאי 1946, הקים את ארגון "ההגנה" בלוב וסייע בהעפלה הבלתי-לגאלית מלוב. כמו-כן, הוא טיפח את הרוח החינוכית לפי תפיסת הקיבוץ המאוחד, וסייע בהקמת ההכשרה העירונית, שהפכה למעוזם של חסידי הקיבוץ המאוחד. בתחילת שנת 1947, נאלץ "הדוד" לעזוב את טריפולי, לאחר שהבריטים עלו על עקבותיו וידעו על קיומו, והורו לראשי הקהילה לסלקו מייד – שם, עמ' 152; י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב. עמ' 134-129; עדות אישית – ראובן סרוסי, מבכירי פעילי המחתרת בלוב, שבביתו הסתתר "הדוד"; עדות אישית – יוסף גוויטע, מן הפעילים הבולטים בפעילות המחתרתית בלוב ומרכז ההכשרה העירונית בטריפולי.

11. אליהו עזריה נמנה על שלושת הפעילים הציוניים הראשונים בלוב, שגויסו ע"י השליחים הארצישראליים ל"הגנה" והושבעו על-פי המסורת – על אקדח וספר התנ"ך מול מנורה מסנוורת, כבר בשנת 1943. על אליהו עזריה הוטלה האחריות על "תנועת הנוער", וכן לנסות להקים גרעין של "ההגנה" (ארגון "הגנה" הראוי לשמו הוקם רק לאחר פרעות נובמבר 1945). הוא היה הרוח החיה בהקמת והפעלת ההכשרות החקלאיות בלוב, העפיל לארץ בשנת 1947 ונקלט בקיבוץ שדה נחום.

12. למרות הידיעה מראש, המציאות החילונית בקיבוץ חוללה סערה בנימי נשמתם, לפחות בחלק מהחלוצים מלוב, שבאו מבתים מסורתיים, ועוררה רגשות חרטה. על אף מאמציהם לשמור ולו על חלק מדתם - לא לאכול טריפה, לצום ולהתפלל ביום הכיפורים וכ"ו, המעבר מחיים מסורתיים לחיים חילוניים, היה קשה בעבורם, והיה לו חלק בשיקולי עזיבת הקיבוץ. עדות אישית – יצחק סאסי-חוגה.

13. עדויות אישיות – יוסף גוויטע ויצחק סאסי-חוגה.

14. עדויות אישיות – משה ג'עאן-זרקינא, חיים כחלון-כוזמן ורמי כחלון.

15. ב.דובדבני, "פרקים בעליית גולת לוב", פ.זוארץ ואחרים (עורכים), יהדות לוב. עמ' 311-310.

16. מספר המהגרים מלוב לאיטליה בעקבות הפרעות במלחמת ששת-הימים עמד על כ4,000- יהודים, ובלוב נותרו כ100- יהודים, שהלכו והתמעטו, וב1.2.2002- הלכה לעולמה היהודיה האחרונה בלוב. ובכך בא הקץ לגולת יהודי לוב עתיקת-היומין.

17. ר.דה-פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית. עמ' 312; עדויות אישיות – לאה בן-עטייה ומלכה חג'ג' לילוף.

18. עדות אישית – רפאלו פלח-קיש.

19. ר.דה-פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית. עמ' 312-311; עדות אישית – רפאלו פלח-קיש.

20. ר.דה-פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית. עמ' 312.

21. עדות אישית – איזקו עזריה.

22. אזרחות איטלקית, שהוענקה במשך השנים לרוב רובם של היהודים פליטי לוב, שלא הייתה להם אזרחות איטלקית והשתקעו באיטליה. אזרחות איטלקית, שהושגה במספר דרכים ואמצעים: נישואים עם בעלי אזרחות איטלקית, שהעניקה אוטומטית לבן הזוג אזרחות איטלקית; הפעלת קשרים עם כאלה, שיכלו לסייע להם בהשגת אזרחות איטלקית; פעילותו הענפה למען הענקת אזרחות איטלקית, של ג'וליו אנדראוטי, שכיהן במשך שנים רבות ראש ממשלה ושר חוץ מספר פעמים, לסירוגין – עדות אישית של רפאלו פלאח-קיש, שהנו ידיד אישי של אנדראוטי ושידל אותו לפעול למען מטרה זו.

23. עדויות אישיות – רפאלו פלח-קיש, רחמים פלח-קיש, אלפונסו פלח-קיש, ויטו חלפון-דולה וחיים רקח.

24. שם.

25. שם.

26. במסגרת מדיניות זו, עקר את בית-העלמין היהודי בטריפולי (1973), חלקו הפך למחסני ערובה של נמל טריפולי וחלקו לאוטוסטרדה. כמו כן, הפך את רוב בתי-הכנסת למסגדים ולמוסדות ציבוריים שונים.

27. ידע אישי של המחבר – השתתף בטקס הסרת הלוט מעל האנדרטה ברומא.

ביבליוגרפיה

ספרים ומאמרים

1. ש.אביו, "עליה משיחית מלוב", במערכה, שנה י', 116מס'. 1970, עמ' 17 – 18 .

2. אגרת לשליחים, מאמרים על העלייה מלוב במדור בעליה ובקליטה, ללא שם המחבר. "העליה מטריפוליטניה", גל' פ"ג. תש"י; "העליה מלוב", גל' ק"ד. תש"י; "בהלה לעליה בין יהודי לוב", גל' ק", תש"י; "העלייה מלוב", גל' קס"ב. תשי"ב; "סיכום העלייה מלוב", גליון ק"ע. תשי"ב; "נסתיימה העלייה המאורגנת מלוב", גל' קע"ה. תשי"ב; "סיכום העלייה מלוב", גל' קע"ט. תשי"ב.

3. י.ארנון, "תנועת 'החלוץ' בטריפולי וקשריה עם הקיבוץ הדתי, 1948-1944", פעמים 44. מכון יד יצחק בן צבי, ירושלים, עמ' 157-132.

4. ז.בוארון, לבלוב הדובדבן. הפצת מורשת ישראל, נתניה, תשמ"ג.

5. נ.בר-גיורא, "עם יהדות לוב המתקבצת", דפי עליה, מס' 22. תשי"ב, עמ' 22-21.

6. ר.דה-פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית: יהודי לוב בין קולוניאליזם, לאומיות ערבית וציונות (1970-1835). ספרית מעריב, תל-אביב, 1980.

7. ב.דובדבני, "יהודי טריפולי ולוב", שלוחות גל' ח'. תש"י.

8. ב.דובדבני, "חיסול גולת לוב", דפי עליה 22. הסוכנות היהודית מחלקת העליה, תשי"ב, עמ' 12-6.

9. ב.דובדבני, "פרקים בעליית גולת לוב", תולדות קהילות תוניסיה ולוב. ירושלים, 1977, עמ' 52-40.

10. י.דומניץ, "גולת לוב וחיסולה", דפי עליה 22. הסוכנות היהודית מחלקת העליה, תשי"ב, עמ' 16-13.

11. דונש, "הרב רפאל פריג'ה זוארץ, או: מן המעברה לכנסת", מסד שנה ח' גל' נ'. תשט"ו.

12. דפוס ישראל, לזכרו של בן-ציון חלפון, איש ההתישבות והמעשה החקלאי. דפוס ישראל, תל-אביב, תשל"ח1977-.

13. דפי עליה, מאמרים על יהודי לוב ללא שם המחבר: "(היהודים והעליה) לוב", מס' 2. תש"ט, עמ' 46; מס' 4. תש"ט, עמ' 30; מס' 6. תש"י, עמ' 36; מס' 8. תש"י, עמ' 26; מס' 14. תש"י, עמ' 50; מס' 18. תשי"א, עמ' 13; מס' 22. תשי"ב, עמ' 20-16, 24-23; מס' 24. תשי"ג, עמ' 19-18; מס' 38. תש"כ, עמ' 48-47; מס' 46. תשכ"ב.

14. ד.הכהן, עולים בסערה: העלייה הגדולה וקליטתה בישראל 1953-1948. מכון יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ד.

15. מ.ורדי, בצאת ישראל מלוב. מרכז התרבות ליהודי לוב, ירושלים, תשמ"ו.

16. פ.זוארץ, אחת מני רבות: קורות עליית משפחה אחת. ועד קהלות לוב בישראל, תל-אביב, תש"ל1970-.

17. פ.זוארץ ואחרים (עורכים), יהדות לוב. ועד קהלות לוב בישראל, תל-אביב, 1982.

18. י.חביב, "יהדות לוב לעלייה", דפי עליה, מס' 4, תש"ט, עמ' 30-28.

19. י.חג'ג'-לילוף, תחיית התנועה העברית, הציונות והתנועה הציונית בלוב, העליות, ההעפלה וההגירות מלוב. עבודת A., בהיסטוריה של עם ישראל במסלול המחקרי. המחלקה להיסטוריה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, 1994.

20. י.חג'ג'-לילוף, "נוער ותנועות הנוער היהודי בלוב", נוער בין שני עולמות – תנועת הנוער בארצות האיסלם. יד-טבנקין, רמת אפעל תל-אביב, 1995. עמ' 54-43.

21. י.חג'ג'-לילוף, המפגש של יהודי לוב עם החיילים הארצישראליים. המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, תשנ"ה1995-.

22. י.חג'ג'-לילוף, "לוב: ציונות, הגנה והעפלה", ח.סעדון, י.רפל (עורכים), במחתרת מארצות האסלם – פרשיות העפלה והגנה. מכון יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ז, עמ' 74-53.

23. י.חג'ג'-לילוף, הפעילות המחתרתית, ארגון "ההגנה" וההעפלות הבלתי-ליגאליות מלוב - 1949-1943, (תקציר לרגל הכנס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לציון יובל לפעילות המחתרתית בלוב). המרכז למורשת יהדות ספרד ע"ש יחיאל אלישר - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, תשנ"ח1998-.

24. י.חג'ג'-לילוף, יובל לעליה הגדולה מלוב, (לרגל הכנס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לציון יובל לעלייה הגדולה מלוב). המרכז למורשת יהדות ספרד ע"ש יחיאל אלישר - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מינהל חברה ונוער תחום מורשת יהדות המזרח - משרד החינוך והתרבות, הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, מכון דביר, מרכז אור שלום, המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, תשנ"ט1999-.

25. י.חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב, המרכז למורשת יהדות ספרד ע"ש יחיאל אלישר - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מינהל חברה ונוער תחום מורשת יהדות המזרח - משרד החינוך והתרבות, הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, מכון דביר, מרכז אור שלום, המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, תש"ס2000-.

26. י.כהן, "הנוער היהודי בלוב" שלוחות ו' גל' י"ב, אדר-תש"י.

27. י.כהן, "יהודי לוב פורצים לעלות", הד המזרח, שנה ז', גל' 8. תש"י.

28. י.כהן, "גלות לוב מתחסלת", מסד, שנה ב', גל' ט"ו. תשי"ב.

29. י.כהן, "מאופל מערות למדינה עצמאית", מחניים, גל' כ', כרך ה'. תשי"ח.

30. י.כהן, יהודי לוב: גולה וגאולה. שיח ישראל, ירושלים, תשנ"ב.

31. ח.כחלון, ההעפלה מלוב – סיפור הגבורה של יהודי לוב ומאבקם לעליה ארצה. קרית-אונו, תשנ"ט1999-.

32. י.לוזון, "ההעפלה מטריפולי". אגרת 4. תשט"ו, עמ' 10-8.

33. א.מגידיש, ציונות אלישמע, תערוכה מגלות לחרות. תשמ"ח1988-.

34. צ.נמני, זכרונות. (כתב-יד), עמ' 7-1.

35. ר.סימון, "מחוג ציון לציונות מגשימה: עלית יהודי לוב", שורשים במזרח – ג'. יד טבנקין, רמת אפעל, 1991, עמ' 351-295.

36. ר.סימון, "ופקדתי אתכם – העליה מלוב", ח.סעדון (עורך), בגלוי ובסתר – העליות הגדולות מארצות האסלם (1967-1948). מכון יד יצחק בן צבי, ירושלים, תש"ס, 60-47.

37. ח.סעדון, הציונות בארצות האסלאם. (עם חוברת הפעלות, של משרד החינוך התרבות והספורט, מינהל חברה ונוער, תחום מורשת המזרח), מכון יד יצחק בן-צבי, ירושלים, התשנ"ז.

38. ח.סעדון, העליות הגדולות מארצות האסלם, תהליכים ומגמות יסוד, מבוא. מכון יד יצחק בן-צבי, ירושלים, התשנ"ח.

39. ח.סעדון, העליות הגדולות מארצות האסלאם, דפי מידע ומבחר מקורות, לוב. מכון יד יצחק בן-צבי, ירושלים, התשנח.

40. ש.ספירו, מ.יערי, לארגון עליית הנוער מטריפולי 1949. ארכיון ציוני מרכזי, ירושלים, תיק 20/468S.

41. א.פדלון, יהדות לוב בחו"ל והשתלבותה במדינת ישראל, (מוגש כמילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר A. במחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן). רמת-גן, תשל"ז.

42. ד.פלד, "מלוב לחופי ישראל", במערכה ד' 8 (44). תשכ"ה, עמ' 11.

43. ב"צ.רובין (עורך), לוב: הדים מן היומן, פרק בפעילות הציונית של יהודי לוב. האגודה למורשת יהדות לוב, ירושלים, תשמ"ח.

44. י.רפאל, "המאבק על העליה ההמונית", מ. נאור (עורך), עולים ומעברות עידן 8. תשמ"ז.

45. י.רפאל, לא זכיתי באור מן ההפקר. עידנים, ירושלים, תשמ"א, עמ' 105-97.

46. א.רקח, "עולי לוב בהתישבות", אגרת, חוברת הדרכה והסברה לעולי לוב, מס' 1. תשט"ו, עמ' 19-8.

47. מ.שלו (עורך), מגלות עתיקה לישראל המתחדשת. התאחדות וארגון עולי לוב בישראל, תל-אביב, תשמ"ג.

48. י.שעשוע (עורכת), עליה והתישבות מארצות המזרח. משרד החינוך והתרבות, המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח.

ראיונות בעל-פה *

- השליח הארצישראלי יאיר דואר ז"ל                  - ה"ה אלפונסו פלח-קיש            

- יוסף מימון ז"ל                                                - ה"ה ויטו חלפון-דולה

- ציון בדש ז"ל                                                   - ה"ה איזקו עזריה

- רחמים פלח-קיש ז"ל                                        - ה"ה חיים רקח                       

- ה"ה לילו ארביב         

- ה"ה רפאלו פלח-קיש

- ה"ה רמי כחלון

- ה"ה חיים פדלון (צ'יצ'ו)           

- ה"ה יוסף גוויטע                                 

- ה"ה ראובן סרוסי

- ה"ה יצחק סאסי-חוגה

- ה"ה משה ג'עאן-זרקינא

- ה"ה חיים כחלון-כוזמן                        

- ה"ה שאול סלהוב

- ה"ה דומיניץ יהודה                             

* ראיונות, שחלקם מוקלטים וחלקם מתוקצרים – ארכיון פרטי חג'ג'-לילוף.

יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.

או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com;  כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.