רבי אברהם חביב זצ“ל, המקובל האלוקי, שרת בקודש במשך 42 שנים כממלא מקום חכם באשי, ראש אב בית הדין הרבני בטריפולי וכדיין.
צנוע ועניו בכל רמ“ח איבריו, מסתפק במועט ופועל רבות למען קהילת יהודי לוב. אדוק בתורתו ללא דעות קדומות, והקדיש את כל חייו ללימוד התורה התלמוד והפוסקים. תמיד היה מוקף בהערצת בני הקהילה וכל הסובבים אותו. חוכמתו ולמדנותו המופלגת זכו להערכה רבה גם ברבנות טריפולי, קירינאיקה, תוניסיה וארץ ישראל.
הוא פעל רבות להרים את קרן הישיבות שבטריפולי אשר מהן יצאו תלמידי חכמים רבים מפורסמים בתורה וביראת שמים.

מהספד שנכתב בעיתונות בשפה האיטלקית למדים אנו כי הוא נפטר בגיל תשעים ביום שני י“ג סיון התרפ“ג (28.5.1923). מכך ניתן להסיק שהוא נולד בטריפולי, בערך בשנת התקצ“ג (1833), ברוב המקומות שבדקנו, פורסמו תאריכים שגויים.

משפחת חביב הם הצאצאים של יהודים ספרדים בני משפחת חביב בספרד (לעתים נקראת בן חביב או איבן חביב). הקדום שידוע, הרב יעקוב איבן חביב (1460 – 1516) שהיה רב ובקי בגמרא שנולד בזמורה, ספרד. הוא היה ראש הישיבה של סלמנקה. כתב את ”עין יעקב“ והיה אחד המלומדים היהודים הגדולים ביותר בזמנו. צו הגירוש של 1492 שהונפק על ידי מלכים ספרדים סימן את סופה של יהדות ספרד, איבן חביב ומשפחתו גורשו מספרד.

רבי אברהם חביב פעל רבות בקודש למען צאן מרעיתו, יהודי לוב באשר הם. פרשנו את היריעה בפני הקורא במחקר זה על פועלו של רבי אברהם חביב ושזרנו פרטים רבים וגילויים חדשים על חיי הקהילה בתקופתו.

בבית הדין הרבני בטריפולי:

רבה הפעילות בבית הדין הרבני, שדן במגוון רחב של נושאים הקשורים על פי רוב בנושא אישות, בין איש לאשתו ובדיני משפחה. באחד הדיונים המתנהל בין כתליו של בית הדין, בנושא של גט הולכה, על ידי שליח לעיר בנגאזי, הדיינים חוקרים ובודקים לעומק כיצד לרשום בדייקנות רבה את שמות המתגרשים, הכינויים, באיזה שם מעלים לתורה ופרטי הגט. הם נוהגים בדייקנות מירבית עד קוצו של יוד בכדי לא לפסול את הגט:
בשני בשבת בשלשה עשר יום לירח שבט שנת התרמ“ז (1887), סדרנו גט ליצחק דמתקרי דאדו בן מרדכי דמתקרי ביבי, להוליכו למתא בן-גאזי יע“א לגרש בו את אשתו אסתר בת אליהו... וחקרנו על שם דאדו ואומרים שקיצור שם יצחק אומרים צ‘אצ‘ו אך בעירם קוראים לזה דאדו בדלת.... ולהיות כי המגרש הנזכר יש לו עם אשתו הנזכרת בת קטנה, כתבנו עליו בחיוב המזונות וכסות לבתו הנזכרת וגם חיוב בהענקת הנדוניא כפי כבודו וכבודה ככל הכתוב ומפורש בפנקס הבית דין. על החתום ר‘ חיים הכהן, ר‘ אברהם חביב ור‘ רחמים חביב.

הדיינים בבית הדין הרבני

בתקופה לא ידועה ר‘ אברהם חביב משמש כדיין בבית הדין בבנגאזי במשך כחמש שנים. בשנת התרמ“ו (1886) לאחר מותו של ר‘ חי מימון, מתמנה ר‘ אברהם חביב כדיין בבית הדין בטריפולי ומשרת בקודש יחד עם ראשי אב בית הדין, חיים הכהן, ולאחריו ר‘ כמוס אג‘רבי, ועם הדיינים ר‘ יוסף רובין, ר‘ רחמים חביב, ר‘ שלום תשובה ור‘ חיים רבה.
בשנת התרס“ח (1908), בנוסף למשרתו כדיין, הוא מתמנה למשרת ממלא מקום חכם באשי, עד שנת התר“ע (1909). בשנת התרע“ב (1912) הוא מתמנה לראש אב בית הדין, יחד עם הדיינים ר‘ רפאל דאבוש, ר‘ יוסף ג‘יעאן ור‘ יוסף יונה.

התכתבות עם בית הדין הרבני בתוניס:

מצאנו התכתבות רבה וענפה של שאלות ותשובות בין רבני וחכמי לוב לבין רבנים מארצות אחרות. דוגמה לכך מפורטת בזאת, בתשובת רבני תוניס למכתב שאלות שהפנה אליהם ר‘ חביב.

לכבוד מעלת התהילה הרב הגאון, כבוד מורנו הרב ר‘ אברהם חביב הי“ו
”בתשובה למכתבך... אודות הר‘ כמוס בלולו יצ“ו תושב מחנה קדשנו, אשר אמרת כי עזב את אשתו ובניו ומטרתו הייתה לקחת לו לאשה מפה. שלחתי לחפש אחריו ועדין לא נמצא.
על דבר אשה אחרת, זה לא יתכן פה, כי לא יכתבו כתובה לאיש זר כי אם ברשות בית דין אשר ידעו נאמנה כי אין לו אשה. אך אם יקח אשה בלא כתובה, אין לאל ידינו למנוע, כי אינה נחשבת אשה ובתור זונה, ולזה כל אחד חפשי במעשיו. אך על הרוב האשה לא תתרצה בלתי כתובה, כי כאשר ישלחנה חפשית, צעקה ואין מושיע.
אודות ארטורו דרמון שנפטר, חקרתי עליו ושמו העיקרי הוא אברהם בן דוד בן אליהו...היורשים אמרו שנתנו רשיון מספיק לרום מעלתו למען יקרא בשם לאיש נאמן וימכרו כל עזבון המנוח... ויחקרו על מלבושיו ותכשיטיו והם שלשלת זהב ושעון וטבעת אבן טובה... כי היורשים עניים והנשאר ישלחו לי למסור בידם.“

דוגמאות לפעילותו המינהלתית בבית הדין: חותם על הסכמה לספר של חברת יגדיל תורה בשנת התרנ“ז, חותם על כתב המלצה לר‘ אליהו הכהן בשנת התרס“ח, חותם על המלצה לר‘ יוסף רובין בשנת התרע“ב, חותם על תעודת הסמכה לשחיטה לר‘ יוסף רובין בשנת התרע“ג, חותם על תעודת הסמכה לשחיטה לר‘ יעקב לגזייל בשנת התרפ“ג, עריכת כתובה לדוד חכמון בן יעקב החרש ורחל בת יעקב כלפון. קיימים עוד עשרות רבות של מסמכים בחתימתו ואישורו.

גנזך החכם באשי באיסטנבול

גנזך ”החכם באשי“ באיסטנבול התגלה כיהלום הזוהר באור יקרות במנהרה חשוכה של חוסר אינפורמציה בתולדות יהודי לוב, בתקופה העות‘מאנית עד שנת 1911. נתגלו בגנזך, מסמכים נדירים ביותר המתארים חליפת מכתבים בין יהודי לוב לטורקיה, השופכים אור על מהלך פני הדברים בלוב שהיו נסתרים מעין כל, או שהתרחשו מאחורי הקלעים.

”החכם באשי“ (ראש או מנהיג, ”ראש החכמים“) היה התואר שניתן לרב הראשי של קהילה יהודית ברחבי האימפריה העות‘מאנית. הוא נחשב למייצג היהודים בפני השלטון ובאמצעותו העביר השלטון את בקשותיו ליהודי הקהילה.
החכם באשי באיסטנבול נחשב לראש הקהילה היהודית של האימפריה העות‘מאנית, וככזה הייתה שמורה לו הזכות להתערב בחיי הקהילות ברחבי האימפריה. כמו כן היה החכם באשי של איסטנבול מעורב במינוי החכם באשי בקהילות השונות.

בשנת התרס“ד (1904) נתמנה לתפקיד ”חכם באשי“ בטריפולי, הרב חזקיה שבתי, יליד סלוניקי שגדל בירושלים. הוא מילא תפקיד זה עד כ“א אדר ב‘ התרס“ח (21.3.1908). מטריפולי הוא נסע לקבל את משרתו החדשה כ“חכם באשי“ בחאלב שבסוריה. ר‘ חזקיה היה האחרון שקיבל מינוי רשמי לתפקידו בטריפולי מהשלטונות באיסטנבול. לאחר פרישתו ביקשו ראשי הקהילה, אישיות מתאימה לתפקיד ”החכם באשי“. אולם למרות ניסיונותיהם נותרה המשרה פנויה וכך ללא מינוי רשמי.

משרת ”ממלא מקום חכם באשי“

ביום ראש חודש תמוז התרס“ח (30.6.1908) נתמנה בטריפולי רבי אברהם חביב לתפקיד ”ממלא מקום חכם באשי“, בנוסף לתפקידו כדיין, אך ללא כתב מינוי רשמי מקושטא. על המתרחש אחר הקלעים קודם לקבלת התפקיד, לא פורסם מעולם. עד אשר הגיע מסמך מהגנזך ושפך אור על מידת ענוונתו, צניעותו והקרבתו של ר‘ אברהם חביב למען הקהילה והסתפקות במועט, חרף תפקידו הנוסף כדיין בבית הדין בטריפולי.
מפליא הדבר, כיצד יתכן שדיין מתמנה לתפקיד זה, ולא ראש אב בית הדין (בתקופה זו שימש ר‘ כמוס אג‘רבי כראש אב בית הדין). לבסוף נמצא הסבר לתעלומה במכתב שנמצא בגנזך, ר‘ דוד גניש מהקהילה בטריפולי כתב בתאריך ג‘ אלול התרס“ט (1909) אל הרב חיים נחום, ”חכם באשי“ באיסטנבול, אודות מינויו של הרב אברהם חביב. לדבריו, הרב חביב היה היחידי שהתרצה לקבל את התפקיד בשכר זעום בסך 20 פרנק לשבוע. לדברי ר‘ גניש, מצבה הכלכלי הירוד של הקהילה לא אפשר שכר גבוה יותר.

תקופת כהונתו של ר‘ אברהם חביב בתפקיד זה הייתה רצופה אירועים חריגים, קשים לקהילה. לדוגמה:

מקרה ראשון: כפי שפורסם ב“קול מחזיקי הדת“: בכפר אל כומס, נערה יהודיה בת שתיים עשרה, ברחה עם מוסלמי אחד להינשא לו, לבא בברית דתו, להתאסלם. בכפר תרהונא שם אין יהודים, עשה לה המוסלמי ”פתחא“, אירוסין. ר‘ אברהם חביב ממלא מקום החכם באשי ביחד עם וועד הקהילה השתדלו הרבה לפני הממשלה להציל את נפש הנערה הנידחת. מפאת כך שהיא קטנה ולמעשה היא תחת רשות הוריה, אבל כל מאמציהם עלו בתוהו. בצר להם הם פונים במברק אל ”החכם באשי“ באיסטנבול, ועד מהרה קיבל מושל תרהונא מברק להשיב את הנערה להוריה. המוסלמים מנגד טענו כי היא בוגרת וברשות עצמה. אולם חזקה עליהם דברי ר‘ חביב והסכימו לעכב את הדין ובלבד שתימסר למשמורת למוסלמי אחר. ואז עמד אחד מהנוכחים מר יוסף אבו בליל כחומה בצורה והנערה נמסרה לידי היהודים עד תחילת המשפט. כאשר היא מסגפת עצמה ויושבת בתענית על חטא שחטאה להמיר את דתה. המוסלמי תובע בדין את הוצאותיו שהוציא והיהודים תובעים דמי בושת.

מקרה שני: כפי שפורט בגנזך, במכתבו של ר‘ אברהם חביב לר‘ חיים נחום בטורקיה: ”בטריפולי נחטפה נערה יהודיה, בת שמונה עשרה. חוטפיה המוסלמים איימו להעבירה על דתה. החוטפים אסרוה ולא נתנו לאף יהודי וגם לא לקרוביה להיכנס אליה לתא המאסר. לבסוף הותר לקרוביה לדבר איתה לא יותר מאשר עשר דקות. הבחורה הובאה למשפט, ולהערכתו של רבי חביב היא אינה כשרה לעדות, משום שבעיניו הייתה כמבולבלת ולא שפויה. לכן המליץ להביאה בפני רופא שיבדוק אותה. אולם השלטונות המוסלמים התנגדו וטענו כי הבחורה כשרה לעדות והכריחו אותו באיומים לחתום על הסכמתו כי תמיר את דתה. הרב חביב סירב ולכן התייעץ עם החכם באשי בטורקיה באשר לאופי ההחלטה שעליו לקבל“.

מקרה שלישי: בשנת 1907 קמה בתורכיה תנועת מחתרת בשם ”התורקים הצעירים“ המורכבת מקצינים צעירים, שעיבדו תכנית להפלת השולטן והמשטר הקיים. בשנת 1908 עלה בידם של כת קצינים זו להגשים את תכניתם ולקחו לידם את הגה השלטון. השולטן ואנשי השררה שהיו אתו נלקחו בשבי ע“י המושלים החדשים והוגלו למקומות נדחים. ניתן חופש ודרור לאלה שהוגלו ע“י השולטן המודח לטריפולי, שהיתה אז נחשבת כמושבה ולא כמחוז תורכי טהור, שוחררו מבתי הסוהר כל האסירים הפוליטיים והוכרזה אז הסיסמה: ”חוריאת עדאלאת, מוסאואת“ (חופש, צדק, שיויון) לכל תושבי המדינה ללא הבדל דת וגזע, והוכרז על טריפולי כחבל תורכי ותושביה הערבים והיהודים כאזרחים תורכים בעלי זכויות וחובות שוות במדינה.

עם הכרזתו של השלטון החדש שהיהודים הם אזרחי המדינה, שווים לזכויות וחובות, נקראו הצעירים היהודים לשרת בצבא התורכי (זאת הפעם הראשונה שיהודי לוב שרתו בצבא), ואז קמה מהומה ובהלה בין האימהות של הצעירים והייתה כמין הפגנה נגד הרבנים, בשעת תפילת שחרית בבית הכנסת ”לפרנק“. רבי רחמים חביב געדן ורבי אברהם חביב זצ“ל, שהיו אז מראשי הקהילה, נחשדו שכאילו הם נתנו את הסכמתם לגייס את בחורי היהודים. כל אם שבנה קיבל צו גיוס קוננה והספידה כאילו חס וחלילה נגזר עליו משפט מוות. אמנם אחרי זמן מה, כשנוכחו לדעת שבניהן המשרתים בצבא, מתפתחים בגופם ובשכלם, אז נרגעו האימהות וכל הקהל היה גאה בבניו.

יש לציין, ששירותם של הצעירים בצבא התורכי לא גרע במאומה מיהדותם, וגם יחסם של מפקדי הצבא היה חיובי לדת ישראל, היו נזהרים מאד שלא לפגוע ברגשותיהם של היהודים המשרתים בצבא, ניתנה האפשרות לכל חייל יהודי, להתפלל, לשמור על שבת וחגים וגם אוכל כשר ניתן להם.

מהמקרים המתוארים לעיל נראה לאחדים מאנשי הקהילה כי רבי אברהם חביב לא מספיק תקיף ונחרץ בתפקידו כממלא מקום חכם באשי ובהתנהלותו מול דרישות השלטונות ומעללי המוסלמים. נראה כי צניעותו הרבה והענווה הגדולה שלו לא מתאימים לתפקידו זה. הם תולים בו אשמה כי שיתף פעולה עם השלטונות לגבי גיוס היהודים לצבא, ולא הצליח להביא לידי סיום מהיר את נושא חטיפת הנערות היהודיות. אחדים מבני הקהילה מרחיקים לכת וכותבים מכתבי השמצה לר‘ חיים נחום החכם באשי באיסטנבול.
פגוע עד עמקי נשמתו, מיחסם של הללו אשר עינם הייתה צרה בכל מעשיו ופועלו למען הקהילה, כותב הרב חביב בשנת התר“ע (1910) "כתב הגנה“ אל הרב חיים נחום: ”מיום שנסע רבי חזקיה שבתי נרו יאיר עמדה עירנו כצאן אשר אין להם רועה וכו‘..... הלוא מיום התפטר רבי חזקיה הי“ו על משמרתי אעמודה בתור ואקיל [ממלא מקום] חכם באשי באין פוצה פה חס ושלום. ידעתי ברור כי יש איזה שועלים קטנים מחבלים בכרם ה‘. יתכן כתבו מה שכתבו להדרת קדשו, כשגם כל הקהילה הקדושה רובם ככולם הסכימו שלא יקבלו שום איש נושא משרה מחוץ לעירם כי אם אחד מבני עירנו יען שניכוו בחמי חמין“.

לאור זאת, ר‘ אברהם חביב מסרב להמשיך בתפקידו כפוי טובה זה, וביום ב‘ חשון התר“ע - 19 אוטובר 1909 הופקד תחתיו הרב אליהו רכאח כממלא מקום חכם באשי, וגם הוא לא השיג כתב רשמי מקושטא. מהלך זה איננו פוגע ביוקרתו של ר‘ אברהם חביב, המוערץ על רוב הקהילה, המכירה בחוכמתו הרבה ובבקיאותו העצומה, ובעיקר בדרך התנהלותו בענווה ובצניעות. הוא ממשיך בתפקידו כדיין, וכעבור שלוש שנים, בשנת התרע“ב (1912) הוא נבחר לראש אב בית הדין.

נישואיו של אדם חדש המגיע לקהילה

אינפורמציה מדהימה, בעלת חשיבות רבה להכרת התנהלות הקהילה, מתגלה בתשובתו של הרב אברהם חביב, בשנת התר“ע (1910), לפנייתו של הרב חיים נחום, החכם באשי באיסטנבול, בדבר מידת ההקפדה לגבי אדם חדש המתיישב בעיר. כיצד בני העיר מתירים לו להינשא?, השיב לו הרב חביב: ”אנחנו אלה פה תהילה לאל תמיד נזהרים ונשמרים מאד וכיוצא בזה. וגם אמנה יותר מזה, כי גם שיבוא אחר שיהיה שאינו בן עיר, ואתו עמו מכתב תעודתו שהוא פנוי ועומד וראוי להשיאו, יחויב לדור פה ב‘ שנים לדעת מה טיבו ותבונתו ואם יוכל הוא לזון ולפרנס כראוי.
אין ספק שהגבלה זו ביטאה את הצורך לשמור על מעמדה של האישה ולקבל ”ערבות“ לרווקותו של הבחור. לא רק על ידי מכתב שקיבל מראש הקהילה ממנה בא, אלא גם על ידי שני תנאים נוספים: האחד, זמן שהותו בעיר ושנית מעמדו הכלכלי.

מספרים על רבי אברהם חביב:

עונש על התגרות בצדיק: לעתים קרובות היו היחסים בין היהודים והערבים בטריפולי מתוחים, והיו ימים שבהם לא היה יכול יהודי לעבור ברחובות הערביים, ולהפך. בשנת תרפ“א - 1921 עבר רבי אברהם חביב זצ“ל ברחוב ערבי בדרכו לביתו, ובריון ערבי אחד, המפורסם לשמצה בשם ”גריסיעה“ התגרה בו ומשך אותו בזקנו ובגלימתו. מישהו שראה את זה רץ והודיע עליו ברובע היהודי. כהרף עין התארגנה קבוצת בחורים בעלי אגרופים, כדי לצאת לרובע הערבי ולעשות שפטים ברשע. אך רבי חביב שעוד לא הספיק להגיע לביתו, מנע אותם מזה ועשה להם תנועה בידו כאומר: ”אל תדאגו, יהיה בסדר“. הדבר הזה קרה ביום רביעי. כעבור פחות מארבעה ימים, היינו ביום ראשון עם שחר, נמצא אותו רשע הרוג בצורה אכזרית ומוטל ברחוב, ולא נודע בבירור מי היכהו, וכל העם יהודים וערבים, ראו בזה אצבע אלוקים, עונש על אשר התגרה בצדיק.

כספי ציבור – קודש הם: רבי אברהם חביב זצ“ל, נוהג היה בסוף כל חודש לקבל את משכורתו במעטפה סגורה בסך ארבעה מחבוב, מגזבר הקהילה. לאור ההתייקרויות שחלו לאחרונה בכמה מצרכים, החליטה הקהילה להוסיף למשכורתו, עוד מחבוב אחד. ר‘ חביב בסוף החודש, ניגש כדרכו לגזבר, נוטל את המעטפה, פונה לביתו ומונה את המטבעות, והנה חמישה מחבוב במקום הארבעה. למחרת, ניגש הרבי לגזבר עם המעטפה ותכולתה, לאמר: ”טעות היא בידך, אדוני, לא ארבעה מחבוב היו במעטפה, אלא חמישה“. ידעתי גם ידעתי כבוד הרב, ענה הגזבר, הקהילה הוסיפה לך עוד מחבוב כפיצוי על ההתייקרויות שחלו לאחרונה. והרי אני לא ביקשתי כל תוספת, עונה הרב, מסתפק אני בארבעת המחבובים והריני להחזיר את התוספת, יתכן וישנם כאלה, שהם באמת זקוקים לכך. אלו הם כספי ציבור, ואסור לנהוג בהם, כפי שעולה על דעתו של כל אחד.

כי השוחד: רבי אברהם חביב זצ“ל, בעוברו יום אחד ברובע הגדול (חארה לכבירה) בדרכו הביתה, נעצר על ידי חנווני אחד, שביקש מהרב שיואיל לקבל מידו כוסית ערק, וכי ברצונו לשמוע את הברכה ולזכות בענית: ”אמן“. הרב נענה לבקשתו מטעמי מצוה בלבד, אולם בטרם יקבל הרב את הכוסית, התחיל זה לספר על עניין של דין ודברים שבינו לבין שכנו. הרב במקום להתכבד בכוסית המוגשת לו, ענה ואמר: מעתה אסור לי ליהנות מכוסך, כי שוחד היא בעיני, ואם יש לך דין ודברים, הואל נא לפנות לבית הדין, אתה ושכנך, ושם אפשר לשמוע מה בפיך ומה בפיהו, ככתוב: ”שמוע בין אחיכם“.

בשלושת הסיפורים שהבאנו כאן, מתגלית במלוא העוצמה, קדושתו של ר‘ חביב, צניעותו והסתפקות במועט תוך כדי שהוא חרד לכספי ציבור. גם בהתנהלותו בדין הוא חרד לכל דבר שאולי יש בו שמץ לחוסר הגינות.

אבד צדיק מן הארץ - מותו של ר‘ אברהם חביב זצ“ל

רבי אברהם חביב זצ“ל בשעה שגבר עליו חליו, והגיע לגסיסה, רבים מבעלי בתים וחנוונים, סגרו את עסקיהם ובאו לביתו על מנת להיות נוכחים בשעת קריאת ה“שמע“. הבית, החצר וגם חלק גדול מהרחוב היה מלא קהל שנשארו עד לשעה מאוחרת בלילה, ערים ומחכים לרגע שבו תעלה הנשמה הטהורה למקום משכנה העליון. ביום שני י“ג סיון התרפ“ג (28.5.1923) בשעה שעצם הרבי את עיניו לנצח, ”החדר נתמלא אורה שלא הרגשתי כמותה“ אמר אחד מחברה קדישא.

ביום ההלוויה, כל החנויות ומוסדות הקהילה סגרו את עסקיהם למשך כל היום, ועשר חברות כגון: ”שירי דוד“, ”אגודת תורה“, שומרי תורתך“, ”בני ציון“, ”יגדיל תורה“ וכדומה, גייסו את בני המקהלות ללכת לפני הארון באמירת קטעי קינה ופרק תהלים כנהוג. ההלוויה נשאה אופי לאומי בלתי נשכחת, ונערכה בהשתתפות נציגות רחבה מאד של השלטונות האיטלקיים, ובהשתתפות אלפי יהודים ורבים מתושבי העיר.
גם רשויות העיר ובתי המשפט האיטלקיים, לקחו חלק באבל ושלחו את נציגיהם הנבחרים שאף נשאו דברי הספד. עירית טריפולי העניקה לזכרו של ר‘ חביב סכום של 500 לירות איטלקיות.
מסע ההלוויה עבר דרך בית הכנסת שם הספידו אותו ר‘ רפאל דאבוש, נציגי הציבור, נציגי השלטון המקומי ונציג בית המשפט האיטלקי, כאשר כולם מציינים את אצילותו, ואת אהדתם והערכתם לאיש חכם וחסוד.
את מסע ההלוויה חותם הספדו של ר‘ יוסף ג‘יעאן בבית העלמין.
במותו של רבי אברהם חביב זצ“ל, איבדה הקהילה מנהיג גדול ודגול. יהי זכרו ברוך, ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן!