הלבוש המסורתי של הגברים היה בד"כ פשוט ובסיסי ורק לרבנים ולאמידים התווספו מספר פרטי לבוש יוקרתיים. לבוש הגברים כלל: 

- "סרוואל"  srwal- מכנסיים באורך שלושה רבעים, תפורים מבד לבן פשוט (בד "שרצ'ל" shrchl), מן המותניים (מהודקים בחוט קשירה מיוחד) ועד מתחת לברכיים, ובחלק מערי השדה, הכפרים והג'בל (ההר) המכנסיים היו ארוכים עד הקרסוליים ("סרוואל פארשי" srwal frshi). רבנים, אנשי דת אשר שרתו בקודש ולעיתים שועי הארץ ואמידים לבשו "סרוואל" בצבע שחור או חום כהה, שהודק על מותניהם באבנט ("קשטא"  kshta- חגורה של יריעת בד בד"כ כהה), לקיים הפסוק וחגרתם אותם אבנט (שמות כ"ט, ט').

- "קמז'ה" khmja - כותונת/חולצה, תפורה מבד לבן ("שרצ'ל"), שהשתלשלה מעל ה"סרוואל" עד מתחת לברכיים, לעתים עם צווארון ולעתים בלעדיו.

- "פרמלה" frmla - אפודה מבד (פתוחה מלפנים וללא שרוולים), בגווני הכחול והחום על גווניו, המקושטת ברצועות רקמה אומנותית ("טרזה" treza - רקמה), כהה מעט מצבע "הפרמלה" במפתחים בחזית ובקצותיהם כפתורים לקישוט, השזורים מחוטי הרקמה. הרבנים לבשו בד"כ "פרמלה" בצבע שחור או חום כהה.                   

- "עראקייה" ו"טאקייה" takhiya  arakhiya- כובעים, שחבשו לראשם והיו עשויים מחומרים, בדוגמאות ובצבעים שונים: הנפוצה ביותר הייתה ה"עראקייה בידה" arakhiya bida - הכובע הלבן, כיפה לבנה עם הגבהה סביב, שבמרכזה ציצית פרומה באורך 2 ס"מ; "בסקו" basco, כומתה שחורה שבמרכזה בליטה קטנה, שחבשו רק היהודים, שריד מהלבוש היהודי עוד מהתקופה הערבית, שבה היהודים, כד'ימים (בני חסות) נאלצו לחבוש עפ"י "חוקי עומאר", כדי להבדילם מן המוסלמים, על-מנת לבזותם ולהשפילם. כומתה, שרבים מן היהודים המשיכו לחבוש, גם כאשר הטורקים ביטלו המגבלות המוסלמיות בלבוש; "טאקיה בסקר" takhiya bscr, מעין כיפה שחורה דומה ל"בסקו" מוגבהת מעט וללא הבליטה במרכזה, שחבשו הרבנים ועליה צנפו וכרכו יריעת בד ("זמאלה" zmala) ארוכה מאותו אריג, שממנו נתפרה ה"קשטא", וביחד הוו טורבן - מצנפת של רבנים; ה"טאקיה חמרה" takhiya hamra, כובע מבד לבד אדום בצורת צילינדר, שממרכזו משתלשלת ציצית ארוכה שחורה ("שושה" shusha), זהו בעצם התרבוש האדום, שאומץ מן הלבוש הטורקי, שחבשו בד"כ אמידים באירועים חגיגיים ובהופעות רשמיות.

- "עאבה" a'ba - (מעין עבאיה), שמיכה מצמר עבה בצבע חום או לבן-בז' (צהבהב), שעטו אותה וליפפו על גופם סביב בעונות הקרות.

- "ג'רד" jrd - (מעין עבאיה), שמיכה מצמר דק ומעובד וקלילה בצבע לבן (מלוכלך) או חום בהיר-בז', שעטו אותה וליפפו על גופם בעונות החמות. ב"ג'רד", שהיה פריט לבוש יוקרתי יותר, השתמשו בעיקר רבנים ואמידים, במיוחד בימי שבת ומועד, באירועים חגיגיים ובהופעות רשמיות.

- "ברנוס" brnus - גלימה מצמר דק ומעובד, שאומץ ע"י יהודי לוב עם חדירת ההשפעה האירופית והכיבוש האיטלקי, ולא הייתה בשימוש אצל הערבים המקומיים. הייתה בצבעים לבן (מלוכלך), חום בהיר-בז', כחול כהה ושחור. גלימה הפתוחה בחזית ומהודקת ברצועה מתחת לצוואר מקדימה וכללה כובעון, שממרכזו משתלשלת ציצית ארוכה שחורה. לאורך המפתחים בחזית ובקדמת הכובעון היו פסי רקמה אומנותית, בצבעים הכהים בחוטים אדומים ובצבעים הבהירים בחוטי כסף וזהב. ה"ברנוס" היה פריט לבוש יוקרתי, שלבשו בד"כ רבנים ואמידים, במיוחד בימי שבת ומועד, באירועים חגיגיים ובהופעות רשמיות, בעיקר בעונות הקרות יותר ובשעות הערב הקרירות.

- "סאכו" sacco - מעיל ארוך בצבע שחור או כחול כהה, שאומץ ע"י יהודי לוב עם חדירת ההשפעה האירופית והכיבוש האיטלקי, ולא היה בשימוש אצל הערבים המקומיים. היו שני סוגי "סאכו", האחד, עשוי מבד או צמר עבה, שלבשו גברים רבים בעונות הקרות, השני, יוקרתי יותר ועשוי מאריג משובח (בעיקר גברדין), שלבשו בד"כ רבנים ואמידים, במיוחד בעונות החמות יותר.

- "ז'אליק" jalic - כותונת לילה לגבר, התפורה מבד לבן ("שרצ'ל"). כותונת ארוכה עד הקרסוליים, ללא צווארון, עם מפתח קטן בצוואר מקדימה וכפתורים לבנים, על שני צידי מכפלת המפתח רקומות בשורה נקודות מחוט אדום לקישוט. בחלק מהכותנות, מהחזית ועד למותניים, תפרו כפלים לקישוט. ה"ז'אליק" משמש את הגברים לא רק לשינה, כי אם גם בליל הסדר, כאשר יושבים על כסתות המונחות על השטיח סביב ל"מידא" mida (שלחן סדר נמוך ומאורך, הנהוג אצל יהודי לוב לקיים מצוות ההסבה כהלכתה).

- "בלכ'ה" blkha - נעלי עור הפתוחים מאחור (בדומה לנעלי הבית של היום), שהיו בצבע לבן או צהוב כהה. את "הבלכ'ה" נעלו בעיקר בעונות החמות, ואילו בעונות הקרות נעלו "סבאט לסטיק" sbbat lastic - נעלי גומי, שהיו בעצם נעלי עור גבוהות שחורות, שמשני הצדדים רצועות גומי רחבות שחורות, להקל הכנסת הרגל לנעל. יש שגרבו עם ה"הבלכ'ה" ו"סבאט לסטיק" גרביים לבנות.

יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ומחקר יהדות לוב