החכם השלם הדיין המצויין המקובל האלוקי ר' יצחק חי בוכבזה זצ"ל,
נולד בעיר גאבס שבתוניס בחדש אדר שנת התרי"ג-1853, נלב"ע בעיר טריפולי כ"ג שבט התר"ץ-1930 .

החל משנת התרפ"ו-1926 נשא בתפקיד אב בית הדין הרבני בטריפולי ביחד עם הרבנים ר' רחמים עגיב זצ"ל, ר' ציון ביתאן זצ"ל ור' יוסף ג'יעאן זצ"ל, עד למותו בשנת התר"ץ-1930.

חיבר אחד עשר ספרים : בית הלחמי –שאלות ותשובות לחם חכמים – כללי הש"ס קרבן אבי לחם – על התורה לחם לפי הטף – הקדמות בסדר א"ב דרושי הספד ברכה ותהלה – על התהלים בדרך דרש חי יודוך – על התהלים בדרך פשט מבצר יצחק – על הש"ס גנזי ברכה – חידושים והערות על הזוהר הקדוש והתיקונים מראה זהר – מסורת על הזוהר הקדוש והתיקונים צור דבש – על משלי.

ר' יצחק חי בוכבזה ואוצרות כלי המקדש

עדות מפי אחד מהרבנים שנכחו באירוע: באותם הימים הוזמן לטריפולי המלך האדיר מלך איטליה "ויטוריו אי מנייל" שבא לבקר את ארצו החדשה. מלך נוצרי גדול ומרומם ושמו נודע לתהלה כי אוהב את היהודים הוא. קבלת פנים חמה ונהדרה וכבוד רב כיאות למלך נאור כמוהו נעשה לו. כל העיר לבשה מראה חג גדול ואמתי.
העיר קושטה כולה ודגל איטליה מנפנף על כל הבתים החלונות הגגות והיציעים. כל מחסני העיר נסגרו לכבוד המלך ואלף אלפי איש נהרו אל מקום החגיגה. כל אצילי העיר וראשי ונכבדי העם וחשוביו יהודים נוצרים ומחמדים באו וקבלו את פניו בהוד והדר וכבוד גדול מאד. היהודים כמנהגם סדרו את קבלת הפנים למלך בבית התפלה, כי כן נהגו בכל פעם אשר יופיע הוד מלך בעיר, יקבלו את הוד מלכם בבית תפלתם. שלושים ושלשה בתי תפילה, גדולים ומפוארים יש להם, ועליה על כלנה בית תפילה אחת הנקראת תפלת בישי שנבנית מחדש בהדור רב בנויה לתלפיות. ובתוכה היכל מפואר עד מאד ובימה נהדרה לפניו.
בבית תפלה הזאת התכוננו לקבל את פני המלך. נבחרו מאה אנשים מאצילי זקני העיר וגדוליה היותר נכבדים וחשובים בעם. אז נגש הרב הראשי אבי לחם איש שב וישיש בשיבה נהדרה חופפת על פניו היורדת עד הטבור, לבוש בגדי חמודות ועוטה בטלית לבן כלו מראשו ועד רובו. ועל פניו שכנה הדרת כבוד ה' ומראהו כמראה איש אלוקים קדוש הוא. ויצא לקראת המלך לקבל הוד מלכותו בהדרת כבוד להביאו לבית התפלה הזאת. נכנס המלך והרב והמלכה וב' בנותיה, וכל שרי וגדולי המלוכה והשוטרים ואנשי חיל שומרי ראש המלך חמושים אחריהם.
המלך והמלכה וב' בנותיו והרב אבי לחם עלו כלם עמדו על הבימה כנגד ההיכל הנהדר והמקושט. אז נגש הרב ופתח את שערי ההיכל לפניהם, ומשם נראו ספרי תורות ספונים בתיבות יפות משובצות במשבצות כסף צרוף. בהנעים הרב את קולו בברכת הוד מלכות בשם ה' הנותן תשועה למלכים, והקהל עונים אחריו אמן, עינינו הרואות ולבבנו נמלא רגשות נשגבות אשר הוחקו על שרשי נפשנו אשר לא ימסו מקרבנו כל ימי חיינו. מהוד וההדר אשר הגיה אורו על יפעת פני הרב וכל סביביו בהדרת קדש ורוח קדושה וטהרה חופפת עליו והקסים כל עין.
המלך ואשתו וב' בנותיו צהלו ברוב חדוה והמה רואים ומשתאים ומביטים אל פני איש האלוקים הזה ברגשות נועם וגיל על הוד קדושתו וחרדת קדש אשר שכנה על פניו כמלאך מרום יגיה אגלי מי ששון האירו כספירים מבעד לעפעפיהם התגוללו מגלות עיני הבנות מרוב רגשי ענג וקסם אשר התרגשו.
המלך והמלכה בגאון הודם ורום מעלת גדולתם עטרוהו בהוד כבוד בהושיטם לו את ידם ברוב חיבה ושבחוהו על אמונת לבבו להוד המלוכה ויכבדוהו באות כבוד ממדרגה ראשונה. אחר איזה חדשים בהגיע זמן חתונת בנו יורש העצר נקרא מאת המלך בתילגראמא לבא לעיר הבירה רומא, להזדמן לפני המלך לעת חופת בנו עם גדולי המלכות. וכן היה נסע תיכף ומיד ליום המיועד ונזדמן שם ברוב כבוד היקר.

המשך המאורע נמסר לנו בזמן מאוחר יותר מצאצאי הרב: בתאריך המיועד נסע הרב עם הפמליא שלו, ויצאו לפניו הקהילה של רומא ועשו לו כבוד המתאים לכבודו לתורתו, והיה יום גדול שלא נשכח ולא ישכח לעם ישראל ולקהילות לוב ורומא. הרב והאפיפיור דברו בשפת התורה. הרב מצא חן בעיני האפיפיור, שעל כל דבר ששאל אותו ענה לו בחכמה גדולה. זמן מה אחרי החתונה הלך הרב להפרד מהמלך ולבקש רשות לחזור אל מקומו. המלך ופמליתו קבלו אותו בכבוד גדול. ובסוף קרא לו המלך בחדר ושאל אותו אם חסר לו משהו. ענה לו שלא חסר לו כלום. שאל אותו המלך האם הוא רוצה העלאה במשכורתו. ענה לו הרב שלא. שאל המלך ולקהילה ולמשרד, ענה לו הרב לא , תודה לאל, לא חסר להם כלום.
אך כשהמלך התעקש על כך, שהרב יבקש דבר מה. ענה לו הרב, שבקשתו היחידה היא לבקר בוואתיקן ולראות את הכלים של בית המקדש. המלך ענה לו שזה קשה ושאין לו זכות לתת לו להכנס היות ואין זה בשיפוטו אלא בידי האפיפיור. אמר הרב שהוא מוותר, התעקש שוב המלך שיבקש דבר מה, אך הרב ענה שאין לו מה לבקש.
יצא הרב מפני המלך ומשפחתו להתכונן לחזור הביתה. והמלך לא נח ולא שקט, התקשר עם האפיפיור ואמר לו, שהרב שהכרת ביקש ממני לבקר בוואתיקן ושאין באפשרות המלך לאשר לו זאת חרף רצונו העז. ענה לו האפיפיור שהרב יכול לבוא בזמן מסוים אבל בתנאי שלא יכנס עמו אף אחד. מיד שלח המלך להודיע לרב את אשר סוכם. נקבע היום והשעה, הלך כבוד הרב וקבלו אותו בסבר פנים יפות וירד למרתף, בו מצויים כלי המקדש. כשהגיע המשרת להזיז את הוילונות, ענה לו הרב שהוא מסתפק במה שראו עיניו ואינו מסוגל יותר לראות זאת. ואילו אנחנו לא ידענו ולא נדע מה ראה הרב. הוא חזר משם באוניה לביתו, ובביתו עלה למיטה כארבעים יום ונדרש לישיבה של מעלה, והסוד נגנז אתו.

תולדות ר' יצחק חי בוכבזה זצ"ל

ר' משה דוד בן ניסים חדאד זצ"ל, רב העיר נאבל שבתוניסיה, מגיש לנו על מגש הכסף ובשפה עשירה ומליצית, תיאור מאלף ומרגש לקורות חייו ופועלו של הרב יצחק בוכבזה זצ"ל: הרב יצחק בוכבזה בשמו המקוצר מכונה אבי לחם. נולד בעיר גאבס שבתוניס בחדש אדר שנת התרי"ג-1853 , נלב"ע בעיר טריפולי כ"ג שבט התר"ץ-1930 .

אביו גבריאל כמוס בוכבזה נמנה עם יחידי סגולה מאצילי העיר ושועיה, ונחשב לנדיב מפורסם ומחזיק בידי תלמידי חכמים וכל הנצרך לעזרתו. אמו אסתר אשה כשרה יראת ה' היא אוצרה ועושה צדקה בכל עת. אחר כך עזב את בית מלמדיו בעיר מולדתו והלך לגמור את למודו בעיר תוניס מקום מרכז התורה בימים ההם בישיבה הגדולה והמהוללה של ר' אברהם חג'אג' ז"ל, כי הוריו נחשבו בין האמידים ולא ידע מחסור. לפיכך התמסר במנוחה ובשקידה רבה להשתלם בכל למודי התורה החכמה וכל עניני מדע. ויצלח בלמודיו ויעש פרי באורח נפלא עד כי היה שמו נשגב בין תופשי התורה.
אחרי השלימו את חק לימודיו בתורת אלוקים וכל סעיפיה שב לעיר מולדתו, ויבן לו בית נאמן, ואחר זמן מה מתה עליו אשתו הראשונה אשת נעוריו והשאירה לו בת יחידה, שמעט אחר זה מתה עליו גם היא. והיתה נשואה לאחד מנכבדי העיר הגביר שאול אבן עטייה. אז נשא אבי לחם את אחות אשתו הראשונה היא אשת חיל תיברה ז"ל ותלד לו חמישה בנים: יוסף, משה, כמוס, יהודה, מנחם ובת יחידה אסתר המכונית חויתה.

את מחית ידו מצא ממסחר הגדול שפתח בעיר מגוריו, ואף כי היתה עבודתו רחבה ותהי עליו כמשא, כל זאת לא הפריעתהו מהוסיף לעשות חיל להוסיף להשתלם בכל מקצועות התורה החכמה וכל קניני הרוח. כי חבלים נפלו לו בנעימים באושר והצלחה ותהיינה כל עתותי החיפוש קדש ללימוד ודעת קדושים. באביב ימי נעוריו כבר החל לחבר ספרים ומבן כ"א שנה כתב ג' חבורים יקרים ונכבדים.
א' שמו ברית יצחק – שיטה על מסכת מכות, ב' ברכה ותהילה – פירוש על התהילים, ג' לחם לפי הטף – מערכות על סדר א"ב.
ולמן דעת יקר תפארת גדולתו בתורה נציג בזה איזה טורים אחדים במה שכתב עליו בהסכמתו בזמן ההוא על ג' ספריו הנזכרים, אחד מאדירי התורה הרב הגאון ר' מנשה הכהן ארזי מטבת"ו כשבא לעיר תוניס בתור שד"ר רמב"ה זיע"א, ויעטר עטרות תהלות לראשו וזה לאמור "אילן ששורשיו מרובין, יקר מחרוץ ומפז קדש הלולים, ויאר לנו לעינים, יקר בחכמה ומכבוד מזוקק שבעתיים, מה נאה אילן זה, צמחזה שדי יחזה, זה סיני חמדה גנוזה, רב גובריה ורב חיליה באוריתא, חכם חרשים, פי צדיק יהגה חכמה, תורת אלוקיו בקרבו, ויראת ה' היא אוצרו, אוצר בלום כל כלי חמדה לתורה ולתעודה, צאו וראו ג' ספרים נפתחים, קנמון בושם מגדלות מרקחים ..." אבי לחם מעודנו בגיל רך רוח השירה פעמה בלבו ויחל לכתוב שירים שונים.

שירים נחמדים מלאים בענינים יקרים, ורוח רעיון ומליצה נוססה בהם. ושיריו אלה אשר הצגתי לדוגמה בזה המה יתנו עדיהם על רעיונו הנעלה ועוצם רוחו במלאכת השיר. ורב בקיאותו בכל סעיפי הלשון העברית ומושל בכל מכמניה. ומליצותיו שפוך עליהם רוח חן ונעימות כמשוררי ספרד.

אחרי איזה שנים עסקיו לא הצליחו בידו ומסחרו ירד פלאים ואבד כל קניניו. אז נתן קץ לכל עניני מסחר וחזר לבית מדרשו וקבע ישיבה בביתו הפרטי, אשר מכבר רכש לו אוצר גדול ורב של ספרים רבים יקירי הערך והמציאות בתוכה, וישב שם ללמוד ולמד עם תלמידיו הוותיקים. מזמן ההוא והלאה כל רעיוניו וכל מעיניו וכל עז נפשו ותעצומותיה וחמודותיה הקדיש לתורת אל חי לכל מקצועותיה.
כי מלבד ידו החזקה בהליכות ים התלמוד והפוסקים ראשונים ואחרונים כאחד החכמים הגדולים אנשי שם. העמיק עוד גם בידיעת הנסתר אשר למד והשתלם בתורת הח"ן. ויוסף עוד לעשות חיבורים אחרים בענינים שונים, ויכתוב עשרה ספרים עודם בכתב יד תחת יד בניו אשר כבר כתבתי את שמם בסוף הדרוש שלו בספרי זה. מהם ספר גדול נכבד מאד על שרשי שמות הקדש, כי התרפק הרבה בסוף ימיו על חכמת הקבלה ורזי תורה ושנה מאד באהבתה.
בימי עלומי התועדתי עם ידידי זה אבי לחם בחליפת מכתבים בדברי תורה ועניני חכמה ומדע. והתקשרנו באמיצות לב בברית אהבה רבה וידידות נאמנה. ובנועם מכתביו אלי רכש את ליבי אליו, כי ידיו רב לו למשוך בעט סופר מהיר וכותב בסגנון עברי נמרץ. כי בקי הוא בדקדוק השפה העברית, ולשונו נופת צופים, ושפתותיו אך ממתקים נוטפים. ב' שנים עברו מעת אשר התחברנו יחד והתעלסנו באהבים במכתבים כאחים ידידים נאמנים.
כותבים איש של רעהו בכל עניני דת ודין ואת הדרת פניו לא הכרתי פנים אל פנים, עד שהיתה לי הזדמנות לראות את פני הוד תמונתו כשבא אלי ממרחק רב מעירו גאבס. והעברה מאחת לשניה קשה מאד וגוזלת ימים לכבדני להשתתף עמי בשמחת חתונתי.
והיה זה ז' בחדש תמוז התרס"ז ויברך הוא את ברכת החופה. בפגישתי בו זאת הפעם הראשונה מרגשתי עונג רב וגיל וחדוה במצאי לפני ידיד הדור, חכם נאור, שונה מזולתו ומרומם על כל אחרים ברוב חכמתו ועוצם תורתו.
מדותיו הנאצלות ובפקחותו שהתלבטה מעיניו הבהירות והמלאות הרבה קניני הרוח, זוהר התורה, ופקחות גברא, וכשרון המעשה, כלם התמזגו כאחד בקרבו. מזמין ההוא ברית אהבה אמיתית וידידות לא תשוער כרתנו בינינו ומאות מכתבים בלתי פוסקים החלפנו במשך שלושים שנה ושפכנו שיח איש בחיק רעהו.

בשנת התרס"ה - 1905 נקרא לכהן בתור רב דיין ומורה צדק בעיר אלמוכנין, כל הציבור ויחידי סגולה קבלוהו בזרועות אהבה וברגשי כבוד אמיתיים, ובהערצה נפשית עמוקה. ובמשך ימי עבודתו שם, התמסר בכל כוחו לעבוד לטובת עדתו ובגלל זה כל הקהילה אהבוהו והוקירוהו מאד ובכבודו התימרו.
כי זה היה איש חמודות ובעל נפש יקרה, ומלבד גדולתו בתורה הצטיין בענותנותו הרבה במדותיו הטובות והנחמדות, בהנהגתו המנומסת. היה מסביר פנים לכל הפונים אליו, ביתו בית ועד לחכמים פתוח לרווחה, ופתו מצויה. רחמן גדול ובעל צדקה, כל חכמי ארץ ישראל מאורחיו, גומל חסד עם כל נדבה וקשה יום. וביחוד היה משתדל בכל מרצו לתמוך בידי התלמידים וידאג להם למלא את חסרונם למען יתמידו בלמודם. היה מרבה את השפעתו על קהל עדתו בקסם שפתיו בנאומיו ובדרשותיו, בכל עת וזמן שהיו עשירות בתכנן ונאות בסגנונן. ובכוח דברו החוצב להבות אש ליראת הרוממות, לעבודת ה', לשמירת השבת, להרבצת התורה ולאיחוד הקהילה. אשר בה ראה שהיא אתחלתא הגאולה, הפליא את כל השומעים השותים בצמא את דבריו היוצאים מן הלב, והצליח לרכוש את לב כל העם אליו ואחרי דבריו לא סרו ימין ושמאל.

אבי לחם היה קשור באמיצות לב עם ארץ האבות המקודשת וכל חכמי ורבני ארץ ישראל הבאים בשליחותם , כיבד אותם והעריצם בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. ובהשפעתו הרבה על הציבור עבד הרבה לעבודת הקדש לטובתם, לקרב להם התועלת, ולהרים קרן מוסדיה ומפעליה ולכל השדרי"ם הרבים לעדותיהם ולכוללותיהם.
בחדש אייר התרע"א – 1911 קננה התשוקה בלבו ונכספה נפשו להרים את פעמיו לעלות לבקר את ארץ אבותינו, ולראות את ירושלים משאת נפשו מקור הקודש והברכה העליונה מעין השפע הרוחני ועדני אושר אלוה. ובכול האפשר השתדל בכל כוחו להגשים את רעיונו זה. ויבחר לו חמישה אנשים מראשי העם וידבר על לבם ויעורר את רגשם לחיבת הארץ ולעלות בחברתו לחונן את עפר אדמת הקדש ותו"מ שמעו לקולו ומילאו את דברו. נפשו נמלאה חרדת קדש בעת אשר הקים את זממת לבו ויראה בעיניו את אשר חזה בעיני רוחו וישתפך במקום אשר רוח אלוקים שפוכה. ובכל מקום אשר בא שמה מוקטר ומוגש לשמו.

כל גדולי ורבני הארץ הגדילו את כבודו בכל אותות אהבה חיבה וכבוד. בשנת התרפ"א – 1921 הוזמן מראשי עדת קהל עיר מולדתו לשבת על כסא הרבנות שם. ויקבל את המשרה החדשה הזאת ויכנן שם במשך חמש שנים, ויקדש לה את כל כוחותיו וכשרונותיו שחננו בם האלוקים. ועבד עבודה נמרצת להטבת מצבם בחומר וברוח. בראשית שנת התרפ"ו – 1926 נבחר מועד הקהילה היהודית בטריפולי לשרת שם על כסא הרבנות בתור ראש הרבנים וראש אב בית דין לכל מחוז ליביה.
כאשר נפוצה השמועה הזאת בעירו, ובהתכונן הרב אבי לחם למסעו הזה קמו כל בני העיר בבהלה לעצור בעדו לבלתי נסוע מאתם. כל הנסיונות שעשו כדי לעכבו לא הועילו, כי כבר החליט לכהן שם וחתם על החוזה עם ועד קהלת טריפולי. וסוף סוף עזב את מולדתו והוכתר בכתר הרבנות מאת הממשלה האיטלקית בתור רב ראשי וראש אב בית דין לכל יהודי טריפוליטניה. וישרת בכהונתו זאת עד יומו האחרון והיתה מנוחתו כבוד בשנת התר"ץ - 1930.
בהגיע השמועה המעציבה לעיר גאבס על דבר מותו, תכף ומיד נבחרו כמה אנשים מגדולי ראשי הקהל ונשיא היהודים שם חואתי בן שלום חדאד ובראשם תלמידו הותיק הרב הנכבד והנעלה החכם השלם כבוד מורנו הרב אברהם אדמרי. ונסעו יחד לטריפולי לגמול חסד של אמת לרבם ללוותו לבית עולמו. ובדרך פלאי עזרם האל להגיע אל מחוז חפצם בזמן המיועד, "והגענו לטריפולי בבוקר יום ראשון כ"ה בשבט, והלכנו בלוית מיטתו עם קהל גדול אנשים רבים וטף בכבוד גדול.
וג' דרשות דרשו בדרך על מיטתו . הראשון הרב הגאון כבוד מורנו הרב ר' ציון ביתאן זצ"ל, והשני הרב הגאון כבוד מורנו הרב ר' יוסף ג'יעאן זצ"ל, והשלישי ר' אברהם משה דמרי זצ"ל." כל חנויות העיר נסגרו ברשיון הממשלה, וכל רבני וחכמי וגדולי העיר וסביבותיה וכל היהודים באו בשעת ההלויה. וגם רבים מגדולי המלכות, נוצרים ומחמדים הלכו אחרי מיטתו.
וכלם זכרו את שמו לכבוד ולתפארת את יושר מעשיו הטובים והנחמדים. את רוב מעשיו העצומים שעשה בקרב ג' הקהלות שכהן בהם קרוב לשלושים שנה בצדק ואמונה.
וקנה שם טוב ותהלה. אין ספק כי שמו הנכבד והנעלה יזכר תמיד לטובה ולברכה, בין חכמי ישראל הגדולים, העומדים במעלה ראשונה בעם ישראל, לא רק בדורו כי אם בתולדות עם היהודים בכלל מדור דור.

.