במסגרת פעילותם של השליחים מארץ ישראל בתנועת "בן יהודה" בלוב, ייסדו את תנועת "החלוץ" בראשותו של יוסף מימון, להכשרת צעירים לעבודה חקלאית ולעלייה חלוצית לארץ. לשם כך, ביוני 1944, התארגנו חברי אירגון "ביכורים" בחווה החקלאית בזאוויה, ועסקו בעבודה חקלאית. אולם בשל סכסוך עם בעלי החווה, ההכשרה נסגרה בינואר 1945, ולחילופין אותרה בספטמבר 1945 חווה ב"קולינה וורדה", שנוהלה על ידי וועד בראשותו של אליהו עזריה. הכשרה, שקצרה הצלחה רבה, מניין חברי "החלוץ", עלה ל-150 חברות וחברים בארבע קבוצות: כרמל, תבור, פינסקר ומעפילים, שחלקם עלה לארץ בסטיפיקטים וחלקם בהעפלה בלתי-לגאלית. אולם הצלחה זו היתה קיצרת ימים. בפרעות נובמבר 1945 החווה נהרסה על ידי פורעים ערבים, וחברי ההכשרה נאלצו לנטוש את המקום. לחילופין הוקמה בנובמבר 1946 הכשרה עירונית, אותה ריכז יוסף גוויטע. הכשרה שהתקיימה על פוגרום יוני 1948 ורוב חבריה העפילו לארץ בהעפלה בלתי-לגאלית.

לעומת חברי "החלוץ" הראשונים חסידי הקיבוץ הדתי, שנקלטו יפה בקיבוץ שדה-אליהו בשנת 1944, קליטתו של גרעין "ביכורים" בשנת 1946 היה כשלון צורב. הגרעין, שפוצל בין שדה-אליהו לעין-הנצי"ב וחלקו בנחלת יהודה, בשל קשיי קליטה, בסופו של דבר התפורר והתפוגג החזון להקמת קיבוץ טריפוליטאני.

גם קליטתם של חברי ההכשרה העירונית חסידי הקיבוץ המאוחד נכשלה. הן החברים, שהצטרפו לאליהו עזריה בשדה נחום, שחלקם עבר לקיבוץ רגבים והן החברים שהגיעו לקיבוץ יגור, לא נקלטו ועברו למגזר העירוני.